אני עוטפת את עצמי בשכבות שכבות של קרומים,
מתמסרת לחמימות שבבדידותי.
-אפילו ציפורני החתול שלך לא יוכלו לשרוט אותי עכשיו.

נשימתך על העורף החשוף שלי.

אני עטופה, מכוסה טלאים טלאים של חומות מגן, פחדים ופראנויות.
-קר לי.

עכשיו אני חופרת בארות באדמה יבשה.
אבל לא מוצאת כלום מלבד חורים.
-גם אם אצעק חזק לא תשמע אותי, אשאר למטה.

אלו עקבות רגלייך הפצועות על רגבים.
מעניין כמה זמן ייקח עד שיטשטשו...