New Stage - Go To Main Page

ניביקי שגב
/
הודים

הרחק אי שם בהודו:

"מוג'י, מוג'י!!!"
"מה קרה, ג'ו?"
"זו איהדי, היא לא קמה!"
"קח אותי אליה!"
"בסדר, זה לא רחוק..."

שניהם החלו בריצת אמוק לעבר מסעדת 'סמיר', שם נפלה איהדי.
כשהגיעו רץ מוג'י אל עבר הקהל ההומה סביב איהדי.
"עופו מפה חולירות, אתם מפריעים!!!" הוא החל דוחף ורומס את
ההמון בעוד הם מתרחקים במהירות.
"איהדי! איהדי תתעוררי! איהדי את שומעת?!... למה אתה מחכה,
צלצל לאמבולנס!" הוא צעק לאורא.
אורא לא זז. "צלצל כבר!" נשמע מוג'י צועק בצליל המהול באימה
ובפחד.
לפתע אורא נדחף לעבר ארון המשקאות ואחד האנשים הרים את
השפופרת. הוא ביקש העברה לביה"ח והזמין עזרה.
מוג'י ניסה בשנית למצוא דופק בידה העדינה של איהדי, אך לשווא.
הוא החל בנסיונות החייאה כאשר דמעות אינספור זולגות על לחייו.
הוא שאף ונשף ביבבה חלושה, מידי פעם השתנק לכמה רגעים וכמעט
שנחנק מהרוק של עצמו אך חזר למלאכה.
הוא הכה בחזה שוב ושוב, נשף ושוב הכה...

אחרי דקות ספרות שנראו באותה העת כנצח, הגיע צוות ההצלה ולקח
עליו את הטיפול.
הם העלו את איהדי לרכב ונסעו משם בטרטור הצופר.
מוג'י וג'ו עלו על המוכנית ונסעו בעקבות האמבולנס. הנסיעה
הייתה מהירה מאוד, ועל אף שלא ג'ו ולא מוג'י השמיעו הגה היה
נראה כאילו היו במהלכה של מלחמה.

הם הגיעו.
מוג'י, שכולו היה נוטף זיעה, התנשף בכבדות...
הוא וג'ו קפצו מהמכונית ורצו לעבר ביה"ח.

מוג'י שעט לעבר הקבלה.
"איפה איהדי שלי?" הוא שאל את האחות.
"מה, אדוני?"
"איהדי, איפה היא?"
"תירגע אדוני ותסביר לי את מי בדיוק אתה מחפש..."
"את זו שהגיעה זה עתה מחוסרת הכרה".
"היא בחדר המיון, ואני מאמינה שברגעים אלו ממש צוות הרופאים
יכין אותה לחדר ניתוח..."
"מה?! ניתוח.. אוי לי".
מוג'י התיישב על אחד הכסאות הקרובים, חפן את ראשו בין ידיו
וילל. ג'ו עמד בחוסר אונים לצידו וחיפש את המילים הנכונות
להרגיעו. שום דבר לא עלה בראשו של ג'ו, והוא העדיף שלא לומר
כלום. מוג'י המשיך לבכות.
פניו של מוג'י האדימו והתנפחו, ידיו רעדו בין יללה ליללה.

אחרי כמה שעות, לאחר שמוג'י הפסיק לבכות אך עדיין ישב מוכה
הלם, יצא אחד מהרופאים וביקש ממוג'י להיכנס פנימה.
ג'ו שאל את הרופא אם הוא גם יכול להצטרף, הרופא ענה בחיוב.
שניהם צעדו אחרי הרופא, שהובילם בין מסדרונות בית החולים
העצובים שנגועים בצערם של האנשים. הם נעצרו מול אחת הדלתות,
לצד הדלת התנוסס שלט בו היה כתוב: 'DR.Yharvay'. הוא פתח את
הדלת והורה להם להיכנס.
הם נכנסו לחדר אפור, המקושט בתמונות אבסטרקטיות, כמו בכל בית
חולים שמכבד את עצמו.
הרופא פתח: "יש לי בשורות רעות, מר מוג'י..." מוג'י רק נהם
ונשך את שפתיו. "אמממממ... אני לא יודע איך לספר לך את זה, אבל
לאישתך יש... יש לה, יש לה תולעי מוח".
מוג'י וג'ו שניהם נראו המומים. "מה, איך זה ייתכן?" שאל ג'ו.
אף אחד לא הגיב.
"אל תדאג, זה לא כל כך מתקדם. התולעים עוד קטנות והן לא ישנו
את עצמן ל... טוב, אתה יודע, אז יש עוד תקוה! אני ממליץ לך
לקחת אותה לרופא אלטרנטיבי, הוא עשוי לעזור לה".
"אהה", אמר מוג'י לאחר הרהור קל.
"טוב, אז אני מניח שהיא תצא עוד בשעה הקרובה, אז רד למטה וחכה
לה במכונית".
ג'ו ומוג'י יצאו מבית החולים לכיוון המכונית, הם התיישבו בה
וחיכו.
לאחר חצי שעה לערך, נכנסה אישתו למכונית בבהלה:"סע, יא מוג'י,
סע!"
"לא תגידי שלום? לא נשיקה?" אמר מוג'י בהפתעה.
"אין זמן, הם רודפים אחרי!!!"
"מי?"
"בנק החיים".
"מה?!"
"אין זמן, לא כאן. סע הביתה!"
"אוקיי". מוג'י החל בנהיגה סדירה.
אישתו במהלך כל הנסיעה דחקה בו להאיץ, ומצדו השני ג'ו הפציר בו
להאט.

לבסוף הם הגיעו.
מוג'י ואישתו ירדו מהמכונית. ג'ו עבר למושב הנהג, אותת להם
לשלום ונסע לביתו.
איהדי כבר נרגעה, וכאשר מוג'י שאל אותה לפשר הדבר, היא האשימה
את הטשטוש שהייתה מצויה בו. היום החל לעטות צבע ארגמן ייחודי
לעונת המונסון.
מוג'י ואיהדי התיישבו אל מול האח והחלו לדבר על הא ועל דא.
לאחר שסיימו, בנשיקות תשוקה עזות עברו לחדר המיטות והם קיימו
יחסי מין לאורך כל הלילה.
לקראת בוקר נשכבו מחובקים.
מוג'י בקושי הספיק להירדם וכבר היה צריך לצאת לעבודה, אך הוא
לא קיטר על הלילה הנפלא שהיה לו עם אישתו.
מוג'י יצא לעבודה, אך לפני שעשה זאת נישק לאישתו על המצח
ומילמל: "את האישה הכי מדהימה בעולם, נתראה אחה"צ".

למוג'י היה יום רגיל למדיי בעבודה. הבוס לא צעק יותר מידיי,
החברה לא פיגרה בהרבה, והארוחה לא הייתה כזאת גרועה. אך מוג'י
לא יכול היה להפסיק לחשוב על אישתו - אתם מבינים, הם היו זוג
צעיר. כל עשרים שניות מוג'י הביט בשעון וחיכה לחזור לידיה של
אהובתו.

כשהגיעה השעה לעזוב יצא מוג'י במהירות הבזק, עלה על הרכב ונסע
לעבר הבית.
כשהגיע, ירד מהאוטו בריצה ותיכנן בראשו את הפנטזיות שהוא יגשים
היום...
הוא פתח את הדלת וקרא לאישתו... היא לא ענתה.
מוג'י שעט למעלה ובדק בחדר השינה, היא לא הייתה שם.
הוא עבר חדר חדר, עד שהגיע לחדר האמבטיה, שם מצא את איהדי
ערומה בגופה העדין והיפה, עוצמת עינייה, נמצאת מתחת לפני המים.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 19/11/04 5:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ניביקי שגב

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה