פרק 1: פיגוע וסדרת רציחות?!

היה זה לילה קר. דני אכל ארוחת ערב, בזמן שהוריו הלכו לראות
הצגה באמפיתיאטרון הישן.
דני צפה ב"אסתי המכוערת" בטלוויזיה כשפתאום, מבזק חדשות!
"והרי החדשות, לפני דקות ספורות אירע פיגוע באמפיתיאטרון הישן
שבתל-אביב. יש 3 הרוגים ו-8 פצועים קשה." דני חשב, "אוי, לא!
אבא ואמא היו שם!". דני מיד התקשר לטלפון הנייד של אביו, אך
לשווא. הוא לא ענה. דני מיד נכנס לפאניקה והתקשר לאחיו הגדול
רן, שהיה כעת בצבא. דני אמר לו, שבאמפיתיאטרון אמא ואבא היו
וכנראה הם נפגעו, כי אבא לא עונה לטלפון הנייד. רן מיד הלך
למפקד וביקש ממנו שישחרר אותו, כי ההורים שלו היו באזור
הפיגוע. המפקד משחרר אותו, בתנאי שהוא חוזר בעוד שבועיים. רן
מסכים ומיד תופס את המונית הראשונה, שמגיעה לבסיס. הוא מבקש
מנהג המונית שיסיע אותו הכי מהר, שהוא יכול, לאמפיתיאטרון הישן
בת"א. אך הנסיעה לקחה חצי שעה בגלל הפקקים, שנוצרו מהפיגוע. רן
שאל את אחד החובשים אם אבא או אמא שלו הועלו לאחד האמבולנסים.
החובש אמר לרן, שההורים שלו פצועים קשה והם ללא הכרה.
אחרי 5 שעות בבית החולים הרופא יוצא מהחדר והולך לשוחח עם רן.
הוא אומר לו שכדי להציל את ההורים שלו, יצטרכו לעשות להם ניתוח
וכתוצאה מהניתוח הם יכולים להיות נכים. רן מיד הסכים, וחשב "זה
לא כ"כ נורא אם אבא ואמא יהיו נכים, העיקר שיישארו בחיים".
לאחר חצי שעה, שבה רן חתם על כל הטפסים של הניתוח, הוא חוזר
הביתה ורואה את הקירות שטופים בדם. הוא נכנס למטבח ורואה את
אחיו דני שוכב על הרצפה ללא רוח חיים. הוא מנסה להזעיק את
המשטרה, אך רואה שקווי הטלפון מנותקים. הוא נכנס לחדרו כדי
להירגע, אך הוא רואה שעל מיטתו כתוב בדם: "עוד מעט יגיע גם
תורך!!!". דני, שנבהל מאוד ממה שהיה כתוב, אורז כמה בגדים
בתיק קטן והולך לבית של חבר מאוד טוב שלו, אמיר.
הוא סיפר לו על מה שקרה להורים שלו ולאחיו דני. אמיר מאוד נבהל
ואמר לרן שכנראה והוא מקולל. רן אמר שזה שטויות במיץ ושאל אם
הוא יכול להתגורר אצלם לכמה ימים. אמיר הסכים מיד ואמר שהגיע
הזמן, שהם ילכו לישון.
בבוקר שלמחרת רן מתעורר ומגלה שיש קצת דם על המיטה של אמיר
והוא מופתע. הוא הולך לאכול ארוחת בוקר ומגלה את הגופה של
אמיר, גם כמו הגופה של דני אחיו, ללא רוח חיים.
רן מרוב בהלה ניסה להתקשר גם משם למשטרה, אך הטלפון שם גם היה
מנותק. הוא חשב שזה בטח רק חלום בלהות והוא עוד מעט יתעורר.
הוא הלך לכיוון הדלת ועל הדלת היה כתוב בדם, כמו שהיה כתוב על
המיטה שלו: "עוד מעט יגיע גם תורך!!!". הוא הלך לבית חולים,
דיבר עם הרופא. הרופא אמר לרן שמישהו ניתק בלילה את אספקת
החמצן של ההורים שלו והם מתו.

פרק 2: הרמז

לאחר כמה שבועות הייתה אזכרה משותפת לדני, אבא ,אמא ואמיר. הם
נקברו אחד ליד השני. לאחר האזכרה כולם ניגשו אל רן ואמרו לו
שהוא מביא רק צרות והם לא רוצים להכיר אותו. רן באותו הרגע חשב
בדיוק אותו דבר.
שבועיים לאחר השבעה רן הלך לבית הקברות לחלוק כבוד עם אלה
שנרצחו. הוא ראה שעל קברם של הוריו, דני ואמיר רשום בספריי
אדום ובוהק: "חכה, חכה, גם אתה תמות!". דני כבר לא התרגש
והדבר היחיד שעבר לו בראש זה מי יהיה הבא, שיירצח. דני לא רצה
להתקרב לאף אחד, שהוא מכיר, והוא נזכר שהוא צריך לחזור לצבא.
הוא חשב, 'בצבא אני אהיה בטוח יותר!'.
אך מה שרן חשב לא התממש. כשהגיעה התורנות של רן, הוא ראה את
גופותיהן של המפקד והרב סמל. הוא חשב, 'אוי לא, עכשיו אין לי
לאן ללכת'. רן חשב שאם יישן ברחוב, ירצחו אותו וזהו. אבל לא,
בבוקר למחרת הוא ראה שרצחו את ההומלס, שישן לידו, ועל הקרטון
של ההומלס היה כתוב: "אתה אשם בכל, כל מי שאתה קרוב אליו-
מת!". רן אמר בליבו שצריך לשים סוף לכל הרציחות. אבל הבעיה
הכי קשה הייתה איך! רן הלך להתאכסן בצימר בצפון וחשב, 'אין פה
אף אחד, שקרוב אלי, כך שמי שיירצח- זה אני או אף אחד!'.
אבל לא! כי בבוקר שלמחרת הוא ראה בחצי השני של המיטה שלו עז
שחוטה, ועל הרצפה היה כתוב בדם: "אני כבר מת לרצוח אותך, אבל
כשתירצח- אני רוצה שתדע מי רצח אותך! תנסה לחשוב מי יכול לרצוח
אותך, וכשתדע- אני אבוא לרצוח אותך!".
רן חשב וחשב, ונזכר שיש לו 2 אחים ו-3 אחיות למחצה. הוא חשב
לעצמו שאין סיכוי, שהם ישנאו אותו, כי כשהייתה האזכרה- היה
נראה, שהם איתו בקשר טוב למדי. אבל דני נזכר ששני האחים לא ממש
דיברו עם מישהו. הם רק ישבו בצד ודיברו ביניהם. אז הוא חשב שזה
או אוריה או אביב. הוא הלך לתחנת המשטרה שבטבריה וראה שהתחנה
סגורה, אבל הדלת היתה פתוחה. הוא נכנס וראה שם את כל השוטרים
מדממים למוות. הוא ראה שהיה כתוב משהו על הדלפק, אז הוא התקרב
כדי לקרוא. על הדלפק היה כתוב בדם של השוטרים: "חשבת, שיצליח
לך? טעית טעות חמורה!". הוא נכנס מאחורי הדלפק ועל  אחד הדפים
היה כתוב בדיו אדומה ובוהקת:
"יפה, אתה מתקרב כדי לקבל עוד מידע. לך למקום שבו מוצאים
אותו!".
דני חשב איפה זה יכול להיות ונזכר שליד הצימר, שהוא היה בו, יש
תחנת מודיעין. דני נכנס לתחנת המודיעין וראה שאין שם אף אחד.
הוא חשב, 'טוב, לפחות לא נהרגו פה בני אדם ואין פה שום מידע'.
דני הלך לכיוון דלת היציאה, אך פתאום הדלת נסגרה והיה רעש של
מנעול, שננעל. רן צעק, "יופי, מה עוד יכול להשתבש בחיים
האלה?!". מישהו צעק אליו בחזרה, "זה שאתה לא תמות!". רן נזכר
בטרילוגיה "צעקה" ודיבר עם עצמו, שזה מאוד מזכיר את הסרטים
האלה. אותו הקול דיבר אליו ואמר לו: "רק הסוף יהיה שונה,
הגיבור ימות!".

פרק 3: הכל נגמר

רן ניסה להתקשר למשטרה מהטלפון שלו, אך הקול אמר לו שאין פה
קליטה, כי זה בניין סגור.
רן חשב איך הוא יכול לצאת מהמבנה וצץ לו רעיון, שפעם הוא היה
עובד במודיעין במרכז, אז אולי עם הכרטיס המגנטי שלו הוא יצליח
לפתוח את הדלת. הוא העביר את הכרטיס המגנטי, אך בפעמיים
הראשונות זה לא הצליח. הוא ניסה עד פעם, וזה הצליח. הדלת היתה
פתוחה. רן רץ משם הכי מהר, שהוא יכול. אחרי 5 דקות של ריצה
מישהו קפץ על הגב שלו וחתך אותו בכתף. רן חשב, שזה בטח הרוצח,
וצעק, "רוצח, רוצח! למה אתה רוצה לרצוח אותי?". הרוצח ענה,
"בגלל שבגדת באחותי!". רן השיב וענה מיד, "אתה בטח טועה עם רן
שלמה אחר, כי יש עוד רן שלמה בתל-אביב ולי עוד אף פעם לא היתה
חברה חוץ מבכיתה ג' ". הרוצח אמר שהוא מצטער והם החליפו
כתובות. רן אמר שזה לא נורא והם יכולים להתחבר. אחרי חודש של
שיקום בבית חולים רן הולך לתחנת המשטרה, מוסר את הכתובת של
הרוצח ואחרי שבועיים של מעקב תופסים את הרוצח ומזריקים לו רעל
למוח.