דן ספרי / בדמי ימיה |
מדברת אלי חרישית
אבל עם אור-שחר
ראיתי את פניה קפואים חיוורים כסיד
וידעתי.
עטפתי אותה בסדין של שתיקה
בתוך בור עמוק
לא היה שום טקס ולא הייתה מצבה
אבל מאי-שם הזדעק לו קול דממה דקה
ראיתי אותה מונחת ליד קודמותיה
זכרתי את רגעיה הטובים
את חיוכיה התמימים
את סודותיה
את הימים הראשונים - -
עוד אהבה שמתה בדמי-ימיה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|