פרק א'

חלק א'- אקספוזיציה

ימים שחורים עוברים על המסדר. למרות שחלק חשב שהמלחמה בין
יצורי העל לבין אנשי העל נגמרה, החלק השני חשב אחרת: כנופיות
של מורדים ומתנקשים גם יחד התאחדו והתאספו למטרה אחת, השמדת
המסדר וחבריו.
עם כריתת ברית-השלום בין איינומה, מכשפה בת-אלמוות ומנהיגת
אנשי העל, לבין בלייסד, דרקונית חזקה בעלת היכולת לראות
חזיונות ומנהיגת יצורי העל, החלו ניסיונות ההתנקשות בשליטת
המימד, דרגומנשיין, שנוצרה כתוצאה מכריתת הברית.
בהתחלה הצליחה דרגומנשיין להשליט סדר ולעצור את מזימותיהם של
המתנקשים והמורדים, אבל עם הזמן הם נעשו חכמים יותר והעצימו את
טכנולוגיית הנשק שלהם. ולכן נוסד "המסדר", גוף השלטון בו כיהנו
5 אנשים בעלי צורה אנושית של אנשי העל ובעלי יכולות של שני
הגזעים. אנשים אלה שירתו את השליטה במטרה להביא לשלום במימד,
איחוד אנשי המסדר ולהגשמת הנבואה של דרגומנשיין: "בעולם קיים
מקור של אופל ורשע שלא פוסק מהבאת הרס, כאב וחורבן לכל
היצורים, ורק כאשר ימוזגו כוחות השבעה במעגל ובראשם
"חותם-המסדר", שיוצר אחרון, מקור הרשע והאופל ייעלם ויתרחש
המיזוג המושלם".
הלחימה בין המסדר לכנופיות לא פסקה מעולם, מחוץ למשכן או מולו,
זה לא היה משנה.
המקרה הזכור ביותר היה אותו מקרה שמתחיל את סיפורינו, מפני
שהוא יתרחש ביום בו
נלחמו חברי המסדר יחד בפעם האחרונה.

חלק ב'- פולשים מסוכנים

היה זה זמן הזריחה. השמש האירה באור גדול ומסנוור את כל האזור
וגם חיממה בחום לוהט את כל יצורי ואנשי המימד.
מעבר לכפרים והעיירות של המימד ניצבו רכסי הרים תלולים, זהובים
ובעלי כניסות ויציאות רבות בתוכם, ורק דרך אחת הובילה אל אותו
מקום מפורסם, "משכן-המסדר", מקום משכנם של חברי-המסדר.
בדיוק באותו זמן, יצור-העל, פיגאנסט חזיר היבלות ואחד
מהמנהיגים המפחידים ביותר בכנופיות המתנקשים, הוביל את
כנופייתו באותה דרך. הוא לבש שריון שחור וגס בצורה מחרידה:
חלקי גוף עבים ועליהם דוקרנים בעיקר באזור הזרועות. את ראשו
עיטרה קסדה משולשת וגם עליה ניצבו 3 דוקרנים, שניים קשתיים בצד
ואחד ישר במרכז. חגורתו הכסופה הכילה ארבעה גרזנים כסופים
מאחור, מימין חרב ארוכה בעלת להב ישר וחד ומשמאל אלה בעלת ידית
של חרב וקצה עבה ועגול.
הכנופיה ניצבה מול היציאה אל אזור המשכן, שקועים בהרכבת אחד
מחומרי הנפץ המסוכנים שלהם. אחד מאנשי הכנופיה הפנה את ראשו
אחורה וקרא "זה מוכן, אדון פיגאנסט!".
פיגאנסט יצא מחשכת המערה. "מצוין" הוא הכריז, "עבודה טובה,
בחורים. כשנשתלט על המשכן ונערוך את סעודת הניצחון, תקבלו מנה
כפולה של אוכל", אמר לאנשיו וחייך חיוך רשע, אחר צעד לעבר אחד
מאנשיו.
"נארגסי, אישי הטוב והחכם, או שעליי להגיד גאון..." אמר לו
באדיבות, והיצור, שעד עכשיו היה עם הגב אליו, הסתובב. הוא לבש
חלוק לבן ארוך, את ידיו כיסו כפפות ופרצופו, ובכן קשה לתאר,
היה מלא קשקשים, עוויתות וצלקות- שאותם תפר בעצמו.
"תודה לך, אדוני", גמגם היצור המעוות, "אני אתן לך את הכבוד
לפוצץ את המתקן, הרי אתה יזמת והובלת אותנו לפה".
"כן, אבל אתה יצרת אותו, והכבוד יהיה שלך", קבע פיגאנסט
בחיוך.
"אדוני", אמר נארגס והרים מוט ברזל ארוך. את קצהו האחד תקע
בתוך חריץ עגול אשר במתקן ואת קצהו השני סובב מהר. המתקן החל
לשחרר קיטור מ-4 צדדיו ופלט רעש מחריש אוזניים. נארגס קטע את
פעולתו, חיבר לקצה שהחזיק מבחנה שחורה וניער אותה.
"לזוז אחורה, אחורה!" , הוא צעק בבהלה. כל אנשי הכנופיה עשו
כמוהו, רק פיגאנסט נשאר על מקומו. הוא צפה במשהו או במישהו,
טוב הוא לא זיהה. הדבר הזה זז כל-כך מהר.
"פיגאנסט, זוז משם, עוד 10 שניות זה מתפוצץ!". אך לפיגאנסט זה
כבר לא היה משנה, הוא ניסה להתרכז באותו יצור, שעכשיו נראה לו
ברור מתמיד. זו הייתה דמות לבושה ברדס בצבע לבן זוהר. הדמות
נעצרה במרחק שנראה כמה קילומטרים מפיגאנסט ומיד רצה לעברו
במלוא המהירות. הוא ניסה לזוז, אך משהו מנע ממנו את זה. ענפים
אפורים ומפלצתיים לפתו את רגליו והחלו להמיס את שיריונו.
"הצילו, הצילו!", זעק, אבל מאוחר מדי, איש אינו יכל לשמוע
אותו, כי בדיוק אז התפוצץ חומר הנפץ מול פרצופו. חברי הכנופיה
שהביטו מהצד יכלו לראות איך האש מפרקת את שריונו ובולעת אותו
שלם.

חלק ג'- חברי-המסדר.

"אדוני, אדוני, למה לא הקשבת?" בכה נארגס תוך כדי שהוא מגשש
דרכו באבק והעשן, שנוצרו כמה דקות אחרי הפיצוץ.
"אלה הם המסדר!", צעק אחד מהכנופיה, "הם יודעים שאנחנו פה!",
המשיך בבהלה.
לפתע נשמעה צווחה של ציפור מחרישת אוזניים ואחריה עוד אחת,
העשן התפזר באחת כאילו לא היה, מתוך האדמה פרצה חומת אש ענקית
שהקיפה את הכנופיה. הצווחות המשיכו להגיע מכל מקום.
אחד אחד שלפו חברי הכנופיה את נשקיהם: קשתות, אלות, רובים,
אקדחים, חרבות, חניתות והיו דרוכים במקומם, מוכנים לירות אפילו
אחד בשני.
הצווחות השתלבו לאחת, והיא נשמעה קרובה מתמיד.
חצים עפו וכמו-כן גם אנשים מהכנופיה, חניתות וחרבות התנגשו אחת
בשנייה, קליעים נורו בבום גדול, מגנים ושריונים נפלו על הרצפה,
מהומה ענקית, עד שמתוך הלהבות יצאו שתי ציפורים: לבנה זוהרת
והשנייה אדומה עשוית אש, אשר חגו במהירות ובזעם מעל המקום.
נארגס, שהיה היחידי שלא נלחם, תפס את אחד האקדחים, שהיו על
הרצפה, טען אותו וירה לאוויר 3 פעמים:
"הפסיקו מיד, אתם לא מבינים עד כמה טעינו כשבאנו לכאן", אמר
בזעם. אחד מאנשי הכנופיה, שעוד נשאר בחיים והחזיק חנית ביד
ואקדח ביד השנייה קרא והצביע עם חניתו למעלה, "זה נכון,
תראו!".
שם במעלי המערה ניצבו להן שתי דמויות: הראשונה הייתה גבוהה
עטופה בלהבה ולבושה בברדס אדום זהב. השנייה הייתה אותה דמות
אשר ראה פיגאנסט.
חברי הכנופיה נסוגו אחורה בפחד, כי הם ידעו שאלה הם שניים
מחברי-המסדר. רק אותו חבר כנופיה עם האקדח והחנית לא נסוג
אחורה ואמר "חברי המסדר ידעו את מיקומנו כל הזמן, הם הערימו
עלינו וגרמו לכך שנבזבז תחמושת ונהרוג אחד את השני, כדי שלא
נהיה מוכנים לקראתם".
"אני מציע שנברח, מי איתי?", שאל נארגס את חברי הכנופיה, שהחלו
לפנות אחורה, אבל חומת האש עצרה בעדם.
חבר הכנופיה ירה בנארגס, טען את האקדח והתכונן לירות פעם
נוספת. לאחר מכן פנה אליהם בלעג, "פחדנים, האש הזו רק מוכיחה
שדבריי פיגאנסט היו נכונים, אנחנו אלה שנשמיד את משרתי השלום
האלה ונגרש אותם מעולמנו לעד, זהו הגורל. שהם לא יפחידו אתכם,
להם אולי הכוח אבל לנו האמונה, ועכשיו אף-אחד לא בורח, התייצבו
לקרב מיד" הוא פנה אל שני חברי המסדר בזעם, "וחוץ מזה אתם
חיסלתם את אדון פיגאנסט המכובד!" ואז זרק לעברם את חניתו.
"לקרב!" צעק בעוצמה, וכל שאר חברי הכנופיה, כאילו לא ידעו פחד,
הניפו את נשקם והחלו מתקיפים אחרי חבר הכנופיה.
חבר המסדר בברדס הלבן הרים את ידו הימנית, וזאת החלה לזהור
בכחול. קרן כחולה ככה יצאה מתוכה ופגעה בקיר המערה שעליה עמד.
הקיר הוציא מתוכו חלק בצורת משולש שריסק את החנית לרסיסים.
חבר המסדר השני יצר ציפור גדולה ששימשה כמגן מפני נשקי
הכנופיה, לאחר מכן העלימה את חומת האש. את הכנופיה כעת הקיפה
קבוצה של 4 דמויות לבושות ברדסים, כל דמות מכל צד, כמו
הכיוונים בשושנת הרוחות: מצפון(בחזית)- דמות בעלת ברדס כסוף
זהוב: ראש המסדר והחזק מבין ארבעת חברי המסדר הנוכחים, וצורת
החיה שלו היא חד-קרן.
ממזרח(מימין)- דמות לבושה ברדס סגול זהב: חבר המסדר השני ויכול
להשתנות למינוטאור.
מדרום(מאחור)- דמות בברדס כחול זהב: נולד רביעי אחרי בעל הברדס
האדום זהב ויכול להשתנות להידרה.
ממערב(משמאל)- דמות בעלת ברדס ירוק זהב, נולד אחרי בעל הברדס
הכחול זהב ויכול להשתנות לזאב. עכשיו היו כל חמשת חברי-המסדר
במערה (בלי בעל הברדס הלבן זהב, על זה ארחיב בהמשך).

חלק ד'- העימות.

"ידעתי, ידעתי הנה זה קורה, הם באו לכאן היום כדי לחזות
בניצחון גורלנו!".
בעל הברדס האדום, שעדיין ניצב על הסלע אמר, "מספיק כבר עם
השטויות האלה".
כל שאר חברי-המסדר הסכימו. החבר בעל הברדס הכחול פנה אל
חבריו.
"מה אתם אומרים, הם נראים קצת יותר מדי בטוחים בעצמם". החבר
בעל הברדס הירוק קרא אליו, "אל תזלזל בהם, ארשקס, הם הגיעו עד
לכאן, וזה אחד מהמבצעים המדהימים ביותר שקרו במימדנו".
"אולי מספיק כבר לדבר או שהם באמת יגיעו אל המשכן, או יותר
נכון אל מאורת השליטה. מה אתה אומר, סילברניקון?". שאל בעל
הברדס הסגול את בעל הברדס הכסוף.
סילברניקון צעד אל עבר חבר הכנופיה והוריד את כובע הברדס שלו.

הוא היה זקן בעל חזות קרה וחדה. בפניו לא היה זכר לקמטים חוץ
מסביב לעיניו, שהיו מתוחות וחסרות אישונים. הוא חבש כתר מזהב
שבמרכזו אבן קריסטל בצבע כחול. שיערו אפור ומרובע. כמו שאר
חברי-המסדר, גם אותו הקיפה הילה כסופה נוצצת.
מבטו הביע זעם בחבר הכנופיה, "לא כל עוד אני חי ונושם,
ביר-ג'יקסאל", אמר ועיניו חסרות האישונים נצצו יותר ויותר עד
שסנוורו את כל הנוכחים, מלבד חבר הכנופיה שנעמד קפוא על מקומו.
באותו הרגע עברו בו מין צמרמורת וכאב חזק, שצרב אותו מבפנים.
"תעזוב אותי!", הוא צעק אל ראש-המסדר. משזה לא עזר, הצליח
להתנגד ולרדת על ברכיו, ואז התחיל להתחנן. ההתנגדות מאד הפתיעה
את סילברניקון. איש מעולם לא הצליח לזוז אחרי כישוף כזה, אך
הוא לא הרפה ואמר לו מנסה לשמור על טון דיבור רגיל, "אין לך
ולחבריך משיגי הגבול מה לחפש כאן, אז הסתלקו מכאן לפני שמה
שקרה ל"אדון המכובד שלכם", יקרה גם לכם!".
לפתע זינק עליו חבר הכנופיה וטען את אקדחו. ביר-ג'יקסאל שעט
לעברו והעיפו משם בעוצמה. ארשקס חסם את שאר חברי-הכנופיה, ובעל
הברדס הירוק הוריד את כובעו.
זו הייתה צעירה שחורה בעלת שיער שחור, קצר, פזור. היו לה במקום
שיניים ניבים חדים כמו של זאב וסביב ראשה היה כתר זהב כמו לכל
חברי המסדר ומסביבו היו מחוברים ניבים כחולים נוצצים, אותם
הקיפה הילה ירוקה!
אחד מחברי הכנופיה הניף את חרבו והתכונן לתקוף את ארשקס, אבל
חברת המסדר זינקה אל-על, נחתה עליו באכזריות וקרעה את גופו
לחתיכות קטנות. היא התכוננה להתנפל על השאר, אך ארשקס עצר
אותה. "אישה אחת מול מאות גברים, הו, לא ולא, דירנזיה", אמר לה
באדיבות והוריד את כובעו.
הקיפה אותו הילה כחולה, ועל כתר הזהב שלו היו אבנים כחולות
חדות.
"אוי, אתה כזה ג'נטלמן, אבל אתה ממש מגזים במספרים", צחקה
דרנזיה וקמה על רגליה.
"ויש לי סיבה טובה" אמר ונשק לה. הוא החל לזהור ולגדול. חברי
הכנופיה ירו עליו כל מה שיכלו, אך הקליעים, החניתות והחצים
פספסו ונזרקו עליהם בחזרה.
ארשקס הופיע מאחוריהם, זינק עליהם ובעט ב-3 במכה אחת. לאחר מכן
הוא הופיע מימין ואז משמאל וכן הלאה וכן הלאה, תוך כדי שהוא
מכה ופוצע בלי שום קושי.
"שוויצר!", צעקה אליו דירנזיה וזינקה בפראיות על שאר חברי
הכנופיה. ארשקס המשיך להופיע בכמה מקומות בו זמנית עד שחברי
הכנופיה החלו לברוח. הוא ודירנזיה לא רדפו אחריהם.
"טיפשים וחלשים", אמר ארשקס אל דירנזיה. "כמה זמן אתה חושב
שייקח להם הפעם?", שאלה בחשש מאולץ. "טוב, בהתחשב בעובדה שאלה
היו יחסית בסדר לעומת האחרים, זה מעלה את סיכוייהם ל-2 דקות",
ענה ארשקס.
"וואו, 2 דק' שלמות, אתה בטוח?", שאלה.
"כן, 2 דק' שלמות ולוהטות עם אקירה הפיניקס. טוב, פעם חשבתי
שהם לא יעברו אפילו את ה-35 שניות", ענה ארשקס, ובאותו רגע טסה
מעליהם אקירה, בעלת הברדס האדום זהב בצורת הפיניקס שלה, שעליה
בעל הברדס הלבן זוהר. הם טסו אל עבר חברי הכנופיה בצווחות
וביריקות אש ונעלמו.
"את יודעת, דרנזיה, ש2 דקות זה המון זמן", אמר לה וחייך לעברה,
וכך גם היא, ובין רגע זינקה עליו בנשיקה ודחקה אותו (לא בטוח
שבקו ישר) הצידה.
בינתיים, המרדף המשיך. חברי הכנופיה החלו להתפזר ובכך הצליחו
לבלבל את אקירה ואת בעל הברדס הלבן. לאחר מכן תקפו אותם
באכזריות וגרמו לנפילתם על אחד מקירות המערה.
אקירה השתנתה וחזרה לצורתה האנושית. כמו סילברניקון, גם היא
הייתה מבוגרת משאר חברי-המסדר, סביב כיתרה היו נוצות כחולות.
בעל הברדס היה צעיר בן 7 (לפי זמני המימד שם כל בן 7 נראה בן
12 בערך), ולא היה על ראשו שום כתר.
חברי הכנופיה הביטו בהם בפחד, זאת מכיוון שהשניים נחתו ממש
לידיהם. היו ביניהם כאלה שהביטו לכל כיוון בשביל למצוא דרך
בריחה, אך הם לא הצליחו לזוז, כל צעד נראה להם התאבדות, ולמרות
כל החששות שני חברי המסדר לא נעו. כל חברי הכנופיה שאגו מרוב
שמחה.
"הם לא מתים", קטע את השמחה אחד מהם. לפתע השתנתה שוב לפחד
ובהלה.
"צ'אדוס!" קרא אליו חבר מימינו, "אם הם לא מתים, ורק אם, כפי
שאתה בעצמך אמרת, אז סופנו קרוב".
"בדיוק, ואני אוכיח לך את זה בוידוא הריגה", אמר צ'אדוס והניף
את חרבו מעל הכנופיה ואז לעבר אקירה ובעל הברדס הלבן.
"אוקיי, את מי אחסל ראשון?", שאל בזמן שצעד לעברם עם חרבו בין
ידיו.
"תעשה את זה מהר, בבקשה, הרי "הם לא מתים"", חיקה אותו בלעג
חברו.
כולם צחקו. צ'אדוס הסתובב, זינק עליו ובעט אותו על השאר. חבר
הכנופיה קם על רגליו ושלף גם הוא את חרבו בניסיון לפגוע
בצ'אדוס, אבל זה היה מהיר ממנו והגן על עצמו בלי קושי.
"יש לך מזל, קינלאק", חייך צ'אדוס.
"כן, אני יודע, אז למה אתה צוחק?", זעם קינלאק.
"כי נשארו עוד מקומות טובים בגיהינום ועל כולם חרוט שמך, השטן
בטח אוהב אותך שם למטה", אמר צ'אדוס ודחף אותו ממנו.
"כשאני אסיים איתך, השם ישתנה", אמר קינלאק ונעמד מוכן להתקפתו
של יריבו.
צ'אדוס הניף את חרבו. קינלאק התכונן להגן ואז להרוג אותו, אך
לפתע כהבזק של ברק פגע בו כדור אש ענק ופוצץ אותו.
קינלאק חיפש את המקור לכדור האש והוא גם מצא. אקירה עמדה עם
היד מונפת ישר לעבר המקום בו עמד צ'אדוס, בעל הברדס הלבן זהב
כבר מזמן לא שכב לידה.
"מסתבר שהשטן אהב אותך יותר מאשר אותי, מפסידן", אמר קינלאק
ברשעות והתכונן לברוח. חברת המסדר הסתובבה אליו, "לפני שתסתלק
כדאי שתדע, שדיברתי עם השטן שלך וחסרים לו במלאי פספוסים
כמוך!", צעקה לעברו וסביב אצבעה הופיעה ספירלת אש שנהפכה לכדור
אש. קינלאק תפס את מגנו וכיסה את עצמו בו. כדור האש נורה
בטיסה, פוצץ את המגן והפך אותו לחצץ. חברי הכנופיה החלו
להתפזר, המקום החל לרעוד, ובחדר הופיע הבזק אור חזק ומהיר שעצר
אותם.
במעלה המערה עמד הצעיר בעל הברדס הלבן, שתי ידיו הונפו באוויר
שמאלה וימינה וזהרו שוב בכחול. מאחוריו הופיע אותו זוהר סביב
קירות המערה. חברי הכנופיה ידעו שזה סימן מבשר רעות, אך למרות
זאת הם הניפו נשקיהם ותקפו במלוא העוצמה. הצעיר הופתע וניסה
להגן על עצמו במקום לתקוף. לבסוף הוא נפגע ברגלו השמאלית ונפל
תוך כדי שהוא סופג עוד ועוד פגיעות חמורות. חיצונית נראה כאילו
הוא עומד למות כל רגע, אבל איש מהכנופיה לא ידע דבר על הרגשתו
הפנימית.
"סילברניקון, עזור לי. סילברניקון, עשית זאת פעם, נא עשה זאת
שוב", אמר בלי קול.
ראייתו הלכה ונטשטשה. כשפקח את עיניו הוא היה תינוק קטן, שכוב
על ריצפת המשכן כשנוזל שחור וסמיך מכסה אותו. הוא לא הפסיק
לבכות ולצרוח מכאב.
חברי המסדר בהו בו המומים. במרכז המקום שבו התאספו ניצב
סילברניקון הצעיר ולידו ביר-ג'יקסאל.
"חסל אותו, סילברניקון, מקור הרשע והאופל רואה הכול, ולכן אם
לא תשמיד את צאצאו- המסדר ייפול על תילו", קבע ביר-ג'יקסאל
בזעם אל סילברניקון.
סילברניקון סובב את מבטו אליו, אך לפני שאמר משהו, התמונה
השתנתה וסילברניקון עמד כעת מעל התינוק. ידו זהרה וקרן אור
כחולה פרצה משם, התפשטה על התינוק וסילקה את כל הנוזל השחור.
עיניו של התינוק נעצמו.
"פקח את עיניך, הכול נגמר. שום רשע שבעולם לא יגע בך, פקח את
עיניך".
דבריו של סילברניקון הדהדו בראשו של הנער. עיניו היו עצומות
והוא המשיך ליפול.
הוא כבר ספג יותר מדי, עיניו נפקחו בעוצמה והוא נעצר באוויר.
ידו הונפה באוויר והוטחה בעוצמה אל עבר חברי הכנופיה. מתוך
הקירות פרצו סלעים קטנים, שטסו אליהם. כל מי שנפגע מהם נחתך
באכזריות. אף לא אחד מהכנופיה נשאר בחיים.
ידו של הנער הפסיקה לזהור, ולמרות שהיה עייף הוא נשאר באוויר
זקוף ובלי התנשפות.
"תודה לך, אדון סילברניקון" אמר בזמן שנחת על הרצפה ולאחר מכן
הלך אל האזור בו נלחמו האחרים (יותר נכון, רק 3 מהם. כזכור
לכם, ארשקס ודרנזיה עדיין ביצעו את מהלכיהם, מהלך הוא מהלך הוא
וכו', רק שבהמשך הוא ביצע מהלך "לא חוקי" ונאלץ לעוף בכוח
מה"משחק").
חבר-הכנופיה המשיך בהתקפותיו, אך לשווא, הוא אפילו לא נגע ב-3
הקוסמים שזזו מהר.
למזלו גם הם לא ממש פגעו בו, וזה הפתיע אותם. רק בודדים היו
אלה אשר הצליחו לפגוע בחברי-המסדר. חבר הכנופיה התגלגל, קפץ,
זרק אבנים ונשקים מהרצפה. סילברניקון היה מטרתו העיקרית, אבל
אקירה חסמה אותו עם מגני האש שלה וביר-ג'יקסאל כל הזמן זינק
לעברו עם גרזנו השחור-סגול, הארוך והחד. חבר-הכנופיה נהדף
אחורה, ביר-ג'יקסאל הניף את גרזנו, ידיו זהרו וקרן אור כחולה
פגעה באקירה. לאחר שהקרן נעלמה הופיע גרזן אש בידיו של
ביר-ג'יקסאל. חבר הכנופיה התגלגל ורץ לעבר סילברניקון כאשר
הגרזן הוטח בעוצמה, במקום בו עמד.
"אקירה, זוזי!", צעק ראש-המסדר. ביר-ג'יקסאל הביט בו, חייך
ואמר, "כולו שלך, חבר". לאחר מכן, קרץ לו וירה אש סגולה מתוך
עיניו. האש פגעה בחבר הכנופיה והעיפה אותו היישר אל
סילברניקון, שתפס אותו ופרץ את תקרת המערה בטיסה. חבר הכנופיה
רעד כולו, עורו החל להצטמק עד שנעלם. סילברניקון הפיל את מה
שנשאר ממנו. מעליו ריחף כדור כסוף זוהר, שהכיל את כוח החיים של
חבר הכנופיה לשעבר. אלה היו יכולותיו העיקריות של סילברניקון:
הוא יכל לשאוב את כוחות החיים של יריביו ולנצל אותם לצרכיו. את
הכדור תפס סילברניקון בידו השמאלית, כיווץ אותו והוא החל לזהור
באור כחול. האור הזה היה סימן הכר לכך שחברי-המסדר מפעילים
כישוף כלשהו.
הוא ירד למטה למרכז המערה, בדיוק אז הגיע הצעיר בעל הברדס הלבן
זוהר, כשהוא צולע. הוא הביט בסילברניקון וחייך,"תגיד, מה הייתי
עושה בלעדיך, אדון סילברניקון הנכבד?", שאל.
"היית מת, ג'ייסון", ענה לו ראש-המסדר.
ג'ייסון היה עוזרו של סילברניקון בהחלטת שליטת המימד. למרות
גילו הוא ידע להפגין מיומנות רבה בלחימה ובכוח כישוף. הוא ניחן
בכוח היצירה, שאפשר לו ליצור כל דבר שהכיר ולשכלל אותו קצת,
כמו שעשה עם קירות המערה בקרב. כשג'ייסון היה רק תינוק,
סילברניקון הציל אותו מכישוף שהוטל עליו ע"י אימו סלינה,
שנחשבה לאחת מהמורדים המסוכנים ביותר של המימד. המטרה של
תוכניתה הייתה לתת את ג'ייסון הקטן והמקולל למסדר ושם להפעיל
את הכישוף השטני, אבל סילברניקון הבין שמדובר בקללה ושיתק אותה
בזמן.
ובאשר לג'ייסון, הכישוף לא הרג אותו, אבל הוא היה בדרך לכך
וגסס. השליטה, שחזיונותיה הובילו אותה לרחמנות על הילד, עשתה
כן וציוותה על סילברניקון להציל את הילד, ומכיוון שלסילברניקון
יש כוח בלתי מוגבל, הוא העניק לילד חלק רב מכוחותיו, אימן אותו
ודאג לו כמו לשאר חברי-המסדר. על-פי דברי השליטה, ג'ייסון נועד
לגדולות יותר מכל חבר-מסדר אחר, תפקידו בעתיד יהיה כרוך בזה של
"חותם-המסדר" ובנוסף, תפקיד עוד יותר גדול שלא נחשף עדיין.
ארשקס ודרנזיה השלימו והצטרפו אליהם.
"תודה לך, פריינוסאיס", חייך סילברניקון,"ידעתי שאוכל לסמוך
עלייך".
"פריינוסאיס" היה הכינוי של ראש-המסדר אל ביר-ג'יקסאל, וזה היה
מכנה אותו "סילבר".
"סילבר", אמר ביר-ג'יקסאל, "איני רוצה לפגוע בך, אבל אתה ממש
זקוק לשיפור במשפטי התודה והמחמאה שלך. אתה אומר לי זאת מאז
אני מכיר אותך", אמר וקרץ אליו.
"הכנופיות האלו נעשות מסוכנות מאד, אסור לנו לפקפק בהן יותר
מדי",קבעה אקירה בדאגה.
"אין צורך לדאוג, יקירתי", אמר ארשקס בחיוך, "אנחנו מפקפקים
כמה שצריך".
כולם צחקו, חוץ מביר-ג'יקסאל שהיה המום וניסה להצדיק את דברי
אקירה, אך דרנזיה התפרצה לדבריו ואמרה, "ארשקס, חשבתי שאני
יקירתך".
על פרצופה היה מרוח חיוך מטורף, שחשף את ניביה הקטלניים. ארשקס
הביט בה בפחד ומיד דמיין את פרצופה משתנה לצורת זאב על סף רעב.
"את יודעת, דרנזיה", הוא גמגם, "זה באמת לא הזמן לאחד
מהוויכוחים שלנו".
"בזה אתה בהחלט צודק", אמר ביר-ג'יקסאל, "גם אם הייתם
מתווכחים, אתם תמיד נשארים הזוג הכי מאושר במימד, הרי ככה זה
תמיד".
שוב עלתה המולת הצחוק, והפעם גם ביר-ג'יקסאל צחק (מן הסתם),
וארשקס נעלב.
סילברניקון לא השתתף בשמחה, הוא עדיין היה עסוק בהרהורים לגבי
אותו קרב ולגבי דבריה של אקירה. מאז קם המסדר, פעולותיהם נעשו
באופן שוטף ושום נזק לא נגרם להם. אולם היום בקרב משהו היה
שונה, הוא לא ידע להסביר את זה. לפתע נשמע קולה של דרגומנשיין.
היא קראה לו בטלפאתיה. רק שניהם יכלו ליצור קשר טלפאתי מבין כל
חברי-המסדר. היא קראה לו מיד אל משכנה, כי גם היא צפתה בקרב
וחשה במשהו שונה. אבל קולה רעד מרוב פחד ,הפחד נבע מכמה סיבות
שסילברניקון לא כל-כך הבין, אבל היה לו ברור דבר אחד, חברו
הטוב ביותר ביר-ג'יקסאל קשור לעניין, ולכן  במוחו של
סילברניקון ניצבה אותה החלטה גורלית שהביאה לסיפורנו את התפנית
המשמעותית ביותר, יש כאלה שיגידו החזקה ואף המפחידה וההרסנית
ביותר. הוא החליט לעוף אל מאורת השליטה ולגלות את הסיבה
לפחדיה, מבלי אפילו לשתף את ביר-ג'יקסאל.

חלק ה'- קיפוחו של ביר-ג'יקסאל

"סילברניקון, מה קרה?" שאלה אקירה בדאגה.
"האם אתה חש בטוב, אדוני?", שאל ג'ייסון.
"הוא מרגיש מצוין", התפרץ ביר-ג'יקסאל, "סילבר, האם הייתה זו
השליטה?", שאל.
"כן, פריינוסאיס, זו אכן הייתה השליטה", אמר סילברניקון
בעיניים קפואות ובקול חד כאשר הביט אל תוך עיניו של חברו הטוב
ביותר. "היא מבקשת שאבוא אליה. יש בפיה דבר מה הקשור לגורלנו,
וזה נשמע רע, רע מאד".
חברי המסדר לא דיברו, רק הסתכלו עליו בניסיון להדליף עוד מידע
משיחתם הטלפאתית, אך זה לא ענה, רק ביקש מהם, "חיזרו אל המשכן
וחכו עד שאחזור, אני מבטיח לכם שאביא רק חדשות טובות". הדבר לא
הרגיע את ביר-ג'יקסאל, והוא פנה אל סילברניקון ואמר, "סילבר,
אנו באים איתך".
"כן, היא אמרה לי שתגיד את זה, ואינכם יכולים לבוא", אמר ראש
המסדר.
"עם כל הכבוד שאני יורש לך, סילבר, ואני אכן יורש את מלוא
הכבוד, אתה הרי יודע את זה", אמר ביר-ג'יקסאל, "מדובר פה על
עתיד כולנו, ולכן חשוב מאד שכולנו נהיה שם".
"אני מבין אותך, פרינוסאיס", אמר סילברניקון, "אבל כראש המסדר
ועל-פי החלטת השליטה, עליי לעוף לשם לבדי". לשבריר של שנייה
נישאה בחדר דממת קיפאון, אבל ביר-ג'יקסאל לא וויתר, לרגע נשכח
ממנו כל עניין ה"כבוד" והוא התפרץ עליו, "לא מעניינת אותי
דרגתך או השליטה, אני רק רוצה לדעת מה קורה".
"ואני מייעץ לך שלא, אני מצווה עלייך לא לבוא", התפרץ
סילברניקון, "וזאת אמרתי לך לא כ"ראש-המסדר", אלא כ"חברך הטוב
ביותר"".
"אם באמת היית חברי הטוב ביותר, כפי שכרגע אמרת, לא היית מצווה
עליי דבר שכזה", התפרץ ביר-ג'יקסאל, "כחברי הטוב ביותר היית
מסכים לבקשתי בין כה וכה".
"זה נכון, פריינוסאיס, אתה צודק, אבל עלייך להבין שהפעם זה
שונה וזה הכול רק לטובת כולם ולטובתך בפרט", אמר סילברניקון
לאחר שחזר לטון דיבורו הרגיל. ביר-ג'יקסאל היה המום, הוא הסתכל
על ראש-המסדר מנסה לקלוט שוב את דבריו ואז נראה שהוא עלה על
משהו, אבל הוא לא דיבר רק המשיך להביט בחברו משתנה לחד-קרן
זוהר ומרחף משם החוצה במהירות. דרנזיה, ארשקס, ג'ייסון ואקירה
התרוממו לאוויר ורק ביר-ג'יקסאל נשאר על תילו, מביט מבולבל
וכועס לעבר הדרך בה נעלם ראש-המסדר.
אקירה, שנעמדה לפני שלושת האחרים, סימנה להם לחזור אל המשכן.
כשסילברניקון או ביר-ג'יקסאל לא יכלו לתפקד בשל סיבה מסוימת,
היא לקחה את הפיקוד, אחת הסיבות לכך בגלל היותה החברה ה-3
במסדר אחרי ביר-ג'יקסאל השני וסילברניקון.
היא ירדה ס"מ מלפניו, אבל הוא לא התייחס, רק המשיך להביט לאותו
כיוון.
"ביר-ג'יקסאל, אני מבינה לליבך", אמרה לו.
"לא, את לא", אמר לה מבלי להביט בה, "אני מתכוון, שזה מגיע
אליי ולסילברניקון, אף-אחד לא מבין ולא יבין".
"אוקיי, אבל למה אתה מוטרד?", שאלה, "סילברניקון אמר לנו שהוא
יחזור עם חדשות טובות, אמר או לא אמר?!".
"את צודקת, אקירה, ואת יודעת את התשובה לכך", אמר לה והסיט את
מבטו לרצפה.
"גם אתה צודק, אבל עלייך לסמוך עליו, ממה שאני יודעת", אמרה
לו. הוא פלט צחוק חרישי, "מה?" שאלה ונראתה מתוחה וכמוה גם
ביר-ג'יקסאל, שהחל להזיז את הראש לכאן ולכאן. פרצופו התעוות,
עדיין מבלי להביט באקירה, ולבסוף אמר בהיסוס ובכעס, "הוא מתחמק
ממני".
"מה?", שאלה אקירה מופתעת.
"סילבר מתחמק ממני, אקירה, ואני כמעט בטוח גם למה", אמר לה
והפעם הוא הביט בה ישר לתוך עיניה.
"מה? איך? למה שתהיה לסילברניקון סיבה להתחמק ממך?", שאלה
כנעלבת בשביל ראש-המסדר. ביר-ג'יקסאל המשיך להביט בה, הוא נראה
לה זועם בצורה שלא התאימה לו כשהיה כועס על דברים מסוימים.
"איך הוא מעז לכנות את עצמו חבר כשהוא לא מתייחס ברצינות
לחבריו ובמיוחד אל חברו הטוב ביותר?", שאל אותה מבלי בכלל לבקש
תשובה, "מדוע מיהר כל-כך אל השליטה ולא נשאר להסביר לחברו הטוב
ביותר, כפי שאמר בעצמו באותה שיחה, על מה כל העניין? אני בטוח
שהוא היה מסביר לכם, אם הייתם שואלים", אמר בתוקפנות.
"אבל הוא לא, השליטה ציוותה עליו לא לעשות זאת, אתה שמעת וגם
ראית", השיבה אקירה בפחד.
"אני לא חושב כך, אקירה יקירתי, אני חושב ש"חברנו היקר" מסתיר
מאיתנו, או יותר נכון ממני, עניין הקשור אליי". אקירה ניסתה
להיכנס לדבריו, אבל הוא לא נתן לה והמשיך, "אקירה, הם מדברים
עליי ו...", "לא, אל תעז להגיד דברים שתתחרט עליהם,
ביר-ג'יקסאל", התפרצה אקירה.
"אבל זה נכון!", שאג, "והתחמקותו של סילבר רק מחזקת את
דבריי!".
"ביר-ג'יקסאל, אנא ממך, אני יודעת שזה קשה לך, אבל עלינו לשכוח
מהעניין ולחזור למשכן עד שסילבר יחזור", אמרה לו בקוצר רוח.
היא כבר הייתה באוויר פונה לכיוון היציאה, כשלפתע ביר-ג'יקסאל
למשמע דבריה עיוות את פרצופו בזעם, זהר בצבע סגול, הרים את ידו
למעלה, וזו שינתה את צורתה לגרזן. מיד בהופעתו של הגרזן סובב
אותו ביר-ג'יקסאל, הסתובב אל הקיר מימינו, העביר מאחורי גבו
והשליך אותו בעוצמה על הקיר. הוא המשיך לזהור ואז פנה אליה
ואמר, "אני מצטער מאד, אקירה. אם כל-כך דחוף לך לחזור אל
המשכן, חזרי, אבל את יודעת שאם העניין קשור בין סילבר לביני,
לא אוכל לשבת ולצפות מהצד", אמר לה ברשמיות וכשסיים ניסתה
להגיב לדבריו, אך ביר-ג'יקסאל לא נראה להוט לנסות להקשיב
לדבריה או להמשיך את השיחה.
"להתראות, יקירתי", אמר, "ואף-אחד לא קורה לסילברניקון
"סילבר", חוץ ממני". ובכך סיים את השיחה המרתקת בין השניים,
שינה צורתו למינוטאור סגול ושעט החוצה.
אקירה לא חשבה פעמיים. היא שינתה צורתה לציפור האש הגדולה ועפה
בעקבותיו, אך 5 שניות לאחר מכן, כשכבר הייתה מחוץ למערה, עצרה
ממעופה, נחתה והשתנתה חזרה.
היא ידעה שביר-ג'יקסאל בדרכו אל "מאורת השליטה" ברצון עז לברר
על חזיונה האחרון והלא ברור של דרגומנשיין, דבר אשר יוכל לפגוע
באמונתו של סילברניקון והשליטה אליו ויוכל לפגוע במסדר
ובעתידו. אך משהו בחשיבתה מנע ממנה מלעצור בעדו. בין כה וכה
היא לא תוכל למנוע את הפגיעה, ביר-ג'יקסאל מהיר יותר ממנה
ויגיע לשם לפניה והוא גם חזק יותר ממנה כך שאם היא תחשוב אפילו
לעמוד בדרכו, ועוד במצב שהוא נמצא בו, אי-אפשר לתאר את גודל
הפגיעה. מה שהיא כן יכלה לשנות הוא את גודל הנזק, כלומר אם
ראש-המסדר והשליטה יראו רק את ביר-ג'יקסאל- הנזק יהיה קטן, אבל
אם יבחינו בשניהם- הנזק יהיה ענק. לבסוף החליטה שעדיף לא לעצור
את ביר-ג'יקסאל. השליטה, שיכלה לשנות את המימד כאוות נפשה, לא
תיתן לו להרוס את מה שבנתה ותעצור אותו לפני שיגיע לשם.
אקירה השתנתה חזרה לציפור האש הגדולה וטסה למשכן, כשראשה עדיין
טרוד במחשבות למרות הפיתרון. אבל מה אם דרגומנשיין לא תעמוד
במשימה שהוטלה עליה בלי יודעה?
מה אם לנזק שייגרם יהיו השלכות ענקיות יותר מהמצופה?
ומה יקרה למסדר לאחר אותו אירוע?
כל זאת שאלה את עצמה, עד שנחתה במרכזה של שממה מדברית
אינסופית.
היא שוב השתנתה לאנושית, לאחר מכן הזדקפה וקיפלה את שרוולי
הברדס. ידיה זהרו בזוהר הכחול והיא הצמידה אותן אל צידי כתר
הנוצות שלה. הנוצה האמצעית החלה לזהור וקרן אור אדומה נורתה
מהנוצה בקו ישיר אל האוויר, אבל לפני שהספיקה להגיע אל העננים
הגבוהים, עצרה הקרן את תנועתה ויצרה מין חומת אש אדומה שנישאה
לגובה רב.
אקירה הפסיקה את פעולתה וידיה חדלו לזהור.
"כאן אקירה אייזן הרמס, חברת המסדר ה-3 ומשרתת השליטה והשלום
במימד, מבקשת להיכנס אל המשכן". קראה אל עבר החומה, ולמשמע
דבריה נחצתה לשניים, ושני החלקים התרחקו האחד מהשני עד שנעלמו
וסוף סוף היה ניתן לראות ולהבין שחומת האש נועדה להסתיר את
"משכן המסדר", זאת על-מנת להגן עליו מפני גורמים עוינים.
המשכן היה מבנה ענק בעל צורה עגולה. קירותיו היו עשויים אבני
קריסטל ויהלומים כסופים. תקרתו הייתה בעלת צורה של כיפה נוצצת
עשויה מחומר בצבע תכלת זוהר.
את השורה העליונה של המבנה עיטרו חלונות חסרי זכוכית עגולים.
מסביב למבנה ניצבה חומת מטילי כסף עגולה שטוחה, שבחזיתה ניצבו
ראשים מרובעים ומאחוריה ניצבו ראשים משולשים, שאת קיציהם עטפו
שרשראות של כדורי חשמל גדולים אשר שימשו להתקפה והגנה על
המשכן. השער, שניצב במרכז החומה, היה מעוטר ב-12 פסים רחבים
מפותלים שנחצו ע"י השער, כך שהיו 6 מכל צד. משני הצדדים
החיצוניים של השער ניצב פס רחב ענק, שגם כן נחצה ע"י השער.
כל פס רחב קטן שזהר בשער היווה חבר במסדר ולהפך, והפס הגדול
היווה את "חותם המסדר". כאשר יזהרו כל ה-7, כל היצורים והאנשים
במימד יבינו שהנבואה התגשמה.
אקירה התקדמה בצעדים מהירים אל שער המשכן וכשהגיעה למרחק של
מטר ממנו, זינקה בעוצמה ושינתה את צורתה כדי שתוכל לעוף. למרות
שגובה החומה היה עצום, חברי המסדר לא מצאו בזה כל בעיה. ואכן
אקירה טסה במיומנות רבה והגיעה אל מעל הכיפה בלי שתשקיע טיפת
מאמץ. היא נעצרה, הביטה למטה וצללה אל תוך הכיפה. לאחר מכן שני
חציי חומת האש הופיעו שוב ונסגרו מהר.

חלק ו'- המכתש המוזהב.

מזרחה מהאזור השומם של המשכן שכן לו מכתש רחב, פורה ומוזהב.
אותו מכתש אכלס בתוכו עצים, עשבים, פרחים, חיות, מנהרות
ומערות- שבתוכן היו אגמים ומעיינות חמים. במרכזו של המכתש ניצב
סלע חום אפור וחסר צורה.
אותו סלע היווה את שער הכניסה אל מאורת השליטה המפוארת, שרק
השליטה או חברי-המסדר יכלו לפתוח מבלי שייפגעו.
המכתש לא היה קיים לפני כריתת הברית. אז הוא היה גבעה ירוקה
ופורייה. כשהובאה השאלה "היכן תיכרת הברית?" אל איינומה
ובלייסד, המלחמה הייתה עדיין בעיצומה והרבה שטחים טובים נהרסו.
אז הן שלחו 2 חיילים מכל גזע וציוו עליהם לחפש מקום שקט
שאף-יצור או איש במימד ידעו עליו. ואכן מצאו הארבעה את האזור
הגדול, שלעתיד אזור המשכן ומאורה, אשר שכן מצפון לערים ולכפרים
מעבר להרים. מיד חזרו ודיווחו על תגליתם, ושתי המנהיגות הגיעו
לשם. בין השתיים היו חילוקי דעות על המקום המדויק שבו צריכים
לקיים את הטקס: בלייסד הסכימה לכל מקום אבל איינומה התעקשה
שהמקום צריך להיות במקום מיוחד, שיסמל את המעמד, ולכן הסכימו
השתיים (לאחר עוד כמה חילוקי דעות ביניהן) על הגבעה, שסימלה
ביניהם את השגשוג והפוריות שתבוא לאחר המלחמה, שסומלה ע"י כל
האזור השומם. עוצמתה של הברית שינתה את צורת הגבעה למכתש,
ומכיוון שצבען של השתיים היה זהב, נצבע המכתש באותו הצבע.
בנוסף לכוח שינוי המימד כרצונה היא שלטה גם במכתש והפכה אותו
למגנה האישי. כל יצור שרצתה בחברתו שינתה צבעו לזהב, ומי שלא-
נהפך מיד לפסל מזהב. וכך חייה את חייה תוך כך שהיא פועלת
להשלמת נבואתה ומולידה אחד אחרי השני את חברי המסדר.
כעת הגיע סילברניקון אל מעל המכתש.
הוא בחן את האזור מכל כיוון כדי לראות שאיש לא עוקב אחריו ולא
מציב לו ולשליטה מארב. לאחר שהיה בטוח, ירד למטה אל מול הסלע,
הצמיד את ידו השמאלית על קרנו הכחולה ואת ידו הימנית על הסלע,
והיא החלה לזהור בכחול. מיד זהר גם הסלע בכחול והוא נחצה ל-4
סלעים גדולים, שמיד שיגרו את עצמם ל-4 צידי המכתש. כל זה לא
נראה בכלל שמפחיד את סילברניקון, הוא המשיך לעמוד במקומו, ידו
פסקה לזהור והוא הוריד אותה. מ-2 צידי כל אבן יצאו קרניים
זהובות, לשמאל ולימין והתאחדו כל אחת בקרניים של השנייה ובכך
נוצר מבנה עגול כמו מבנה המשכן, אבל שכיפתו שברה את צורתה
באמצע והשתנתה למין ארובה מרובעת בעל ראשים מחודדים מכל צידיה.
המבנה הפסיק לזהור. סילברניקון עמד במרכזה של מאורת השליטה.

חלק ז'- חזיונות, שאלות ובוגד.

פנים המקום היה לא קטן ולא גדול, וזאת מהסיבה שרק דרגומנשיין
התגוררה שם, למרות שהיה ביכולתה להגדיל אותו.
הקירות, שהיו עשויים שכבות על גבי שכבות של אבנים צבעוניות
וזוהרות, היו ריקים מדבר, וכך גם הרצפה, שהייתה שטוחה ובעלת
צבע שחור גס. מסביב החלו להישמע קולות של רשרוש כנפיים ואלפי
ציוצים. מהקיר שממול סילברניקון צצו בין רגע אלפי עופות ובעלי
כנף זוהרים, שהוציאו שובל של אור כחול כמו השמיים ושינו בעזרתו
את נפח וצורת המאורה. כעת לא ניצב קיר מול סילברניקון, אלא
שביל אינסופי שלאחר 6 מטרים ממנו הופיע ערפל. בעלי הכנף עוד
התעופפו להם והמשיכו בציוציהם, מה שגרם לראש המסדר להתחיל
להזעיף פניו ולהתחרט על כך שהסכים לבוא הנה.
"גברתי, זמננו קצר, אז אני חושב שניגש מיד לעניין, אנא ממך",
ביקש סילברניקון בקוצר-רוח והחל להרגיש רע בגלל צורת דיבורו אל
שליטתו. היא הייתה במצוקה, על-פי  כמה שידע, ומן הראוי שינסה
להבין את מצבה ויבין זאת. למשמע דבריו חזרו כל הציפורים אל תוך
הקיר שמאחוריו ומיד עם העלמות האחרון שבהם יצאה משם
דרגומנשיין.
היא הייתה ענקית וזקנה בהרבה מכל חברי-המסדר. ראשה היה מכוסה
בד של פסים כחולים ואדומים, שירד עד למטה.
מסביב לבד היה כתר אזמרגד עגול עם פסלון של ראש דרקון כחול,
והיא הייתה לבושה שמלה כסופה בעלת קווים כחולים נוצצים ועל זה
אפודת זהב שהתחלקה לשניים וגם לה היו קווים כחולים נוצצים.
היא ריחפה לה מהקיר עד שהגיעה אל סילברניקון, היא לא נראתה
כאילו היא כועסת עליו בגלל מה שאמר, להפך- היא הסכימה איתו.
"אתה צודק בהחלט, אדון סילברניקון המכובד, אבל תבין, עדיין קשה
לי לעכל את אשר בפי ולקח לי זמן לחשוב על הדרך הפשוטה ביותר
להראות ולהגיד לך את הפירוש לחזיונותיי", אמרה.
"בסדר גמור, גברתי", אמר סילברניקון, "אבל קודם כל רציתי שתדעי
שאני לא חש בנוח עקב התחמקותי משאר חברי-המסדר בלי שום הסבר
ובעיקר לביר-ג'יקסאל. את יודעת שדבר כזה יכול להביא לפירוק
הקשר בינינו ואת יודעת עד כמה הוא חזק", אמר. דרגומנשיין
הסתכלה עליו ולאט לאט אישוניה גדלו מרוב פחד. גם הוא נבהל
וניסה להבין מה הבעיה.
דרגומנשיין סיבבה את גבה אליו. היא ניסתה לדבר, אבל סילברניקון
הבין מה היא מנסה להגיד.
"גברתי, האם ישנה בעיה עם ביר-ג'יקסאל או עם הקשר בינינו? אבל
אם זה העניין, מדוע בשיחתנו הטלפאתית עמדת על-כך שלא יבוא?...
ואיך זה קשור לעתידנו בכלל?... אמרי לי ממה את מפחדת כל-כך?!"
הוא התפרץ עליה, אבל היא המשיכה לעמוד עם הגב מולו. לא אמרה
דבר, רק שאלה, "האם קרו מקרים מיוחדים בעימות ביניכם לבין
חבורתו של פיגאנסט?". סילברניקון היה המום. למה אחרי שהוא דורש
לקבל תשובות, היא נשארת שלווה ורגועה ולא מתנפלת עליו או עונה
לו, אלא שואלת אותו שאלה שהיא בעצמה יודעת את התשובה עליה? הרי
היא ראתה את כל הקרב. 'כמה מסתורית היא', חשב, ובמקום להתרגז
הרגיע את עצמו והחל לספר על כל מה שארע בבוקר, לאחר מכן כשאמרה
לו, "עוד לא ענית לי על השאלה". סילברניקון עבר שוב ושוב על כל
פרט ופרט שהתרחש שם, ואז לפתע זה פגע בו.
"כעת כשאני משווה את העימותים, שקרו בעבר, לאותו עימות, אני
באמת מוצא הבדל גדול. פעם אנחנו, חברי-המסדר, היינו מביסים או
מבריחים את אותן כנופיות כמעט ללא קושי, אבל היום הם ממש היו
נחושים ולא נכנעו בקלות, ואם זה לא מספיק- הם אף הצליחו לפגוע
בכמה מאיתנו", אמר, "זה מוזר, אבל הבה לא נסטה מהנושא, איך כל
זה מתקשר לחזיונותייך?". דרגומנשיין הסתובבה אליו ואמרה,
"יקירי, בוא איתי ואראה לך עד כמה כל זה קשור". שני חלקי
אפודתה התרוממו והחלו לזהור, מתוכם יצאו ידיה, ידי דרקון
ארוכות עשויות קשקשי זהב. הן החלו לזהור בזוהר הכחול. היא
כיוונה אותן אל השביל המעורפל וחסר הסוף. סילברניקון הסתובב עם
הפנים לאותו כיוון ונסוג מעט אחורה. כעת הוא עמד קרוב לערפל,
שנראה לו מקודם רחוק ובסוף הדרך. השליטה פסקה ממעשיה ונעמדה
מצד ימין שלו. "אני לא מבין", אמר לה סילברניקון, "האם הערפל
מראה לנו את חזיונותייך? או שהוא מדבר אליי, ואני לא מספיק
מרוכז?!".
"סילברניקון", התפרצה דרגומנשיין, "גע בו!". סילברניקון הרים
את ידו הימנית, וכשנגע בערפל קפא על מקומו. הוא החל להרגיש
צמרמורת שהכאיבה לרגליו והוא הביט למטה. ערפל החל לכסות את
רגליו ומשם את כל גופו.
כשהתכסה סופית, פקח את עיניו. הוא התעופף לו מעל אזור מדברי
מוכר. מיד זיהה אותו כאזור משכנם של השליטה והמסדר, אך משום מה
הוא לא הבחין במשכן המסדר. ואז פלט נחירת צחוק, הוא שכח את
חומת האש שמסתירה את המשכן. לאחר-מכן חיפש את המכתש המוזהב של
השליטה, אבל הוא עוד היה רחוק משם. מיד הגביר את המהירות וטס
אל האזור, וכשהגיע לא מצא מכתש אלא גבעה ירוקה, גבוהה ופורייה,
כפי שסיפרה לו דרגומנשיין. לפתע הוא הפסיק לפנטז על הגבעה
ונזכר בשליטת המימד, שבטח עדיין נמצאת במקום משכנה אשר בעתיד.
ואז הוא הבין. הערפל החזיר אותו אחורה בזמן, לא ברור כמה
אחורה, אבל היה ברור שזו התקופה שלפני קום המסדר."אני לא
מבין", אמר סילברניקון לעצמו מבולבל. לידו הופיע דרגומנשיין.
"אתה מבולבל ורוצה לקבל תשובות לשאלותיך, אז החזרתי אותך בזמן
כדי שתזכה בהן, שנתחיל?", שאלה אותו.
"כדאי, כדאי ואפילו רצוי!", הסכים סילברניקון.
"ובכן", פתחה דרגומנשיין, "חזרנו אחורה בזמן 4 שנים מאז פרוץ
מלחמת שני הגזעים, יום כריתת ברית השלום. אם אני זוכרת היטב,
ממש בעוד כשעה יסתיים הטקס, המכתש יוצר, ושתינו, איינומה ואני,
נתאחד לאחת". סילברניקון עקב בריכוז אחר דבריה ואז אימץ את
עיניו וריכז את כל תשומת ליבו למתרחש בפסגה. הוא האמין
שלדרגומנשיין הייתה סיבה מצוינת להחזיר אותו בזמן דווקא לאותה
שנה, אירוע ומקום. בוודאי התרחש שם אותו מקרה מיוחד שיביא אותם
לחשוש לגורל המסדר ומטרתם, ועליו להתערב ולמנוע ממנו לקרות.
בדיוק כאשר 12 דמויות התחילו להגיע אל הפסגה, הכול נעשה חשוך
וכשחזר להיות בהיר הם כבר ישבו כפופים מאחורי שיחים גבוהים.
מעבר לשיחים התפרש לו אחו ירוק משגשג ומלא חיים. סילברניקון
שמח לדעת שנשארו דברים יפים ומופלאים בזמן המלחמה. הוא הביט
בשליטה שלא חייכה כלל, רק אמרה, "אני מאמינה שלא תחייך אחרי
שאמשיך את סיפורי". סילברניקון התכונן לגרוע מכל, ואכן כך קרה.
מיד לאחר שסיימה לדבר, נעשו השמיים קודרים, אף יצור חי כבר לא
נראה באזור, הרוח נשבה אך לא נשמעה ושום דבר לא זע ממקומו.
ערפל התגלה באזור ואיתו נשמעה גם המולה גדולה של, של...
"קרב?", שאל בעצב סילברניקון. לפתע נשמעה ירייה באויר. הערפל
התפזר ומראות המלחמה נתגלו לעיניי השניים: הבהירות של האחו
השתנתה לקודרת, אש הייתה כמעט בכל מקום, כמו-כן לוחמים וגופות
של לוחמים משני הגזעים. הלוחמים נלחמו בנחישות ובלי רחמים האחד
בשני.
"בזמן שנכרתה הברית, הוביל מקור האופל והרשע את המלחמה הגדולה
ביותר בין שני הגזעים. הוא שיסה אותם האחד בשני רק למטרת שעשוע
וכדי להפוך את מימדנו למקום אפל ונורא ואז לכבוש את שאר
המימדים ולעשות להם את אותו הדבר", אמרה השליטה והצביעה למעלה.
שם ניצב לו מינוטאור שחור ענקי, בעל 4 רגלי דרקון ו-4 ידיים,
עליונות רגילות , תחתונות של דרקון. כשסילברניקון הביט בו הוא
נבהל, צורתו של המפלצת הזכירה את צורת החיה של ביר-ג'יקסאל,
וחשש שחברו הטוב ביותר קשור לכל העניין. אבל אז נזכר שהוא לא
נולד עדיין. פחד ושנאה חלחלו. סוף סוף הוא מביט ביצור הנורא
ממנו פחדו הוא, חבריו והשליטה.
מקור האופל והרשע חייך חיוך מטורף של רשעות ושלח אל כמה מקומות
בו זמנית קרניים שחורות בגודל עצום וע"י כך הלהיט את הלוחמים
להמשיך בקרב.
"כן כן, יצורים טיפשים הרגו, מחצו והשמידו, זה כל-כך משעשע",
צחק ברשעות המינוטאור השחור.
סילברניקון שלף את המטה שלו. מטה כסוף בעל קצה בצורת אליפסה
שמתחלק לשניים, החלק ה-1 עגול וכסוף והשני ארוך יותר ממנו
וזהוב עם קווים עליו, בצורת להב. הוא הזדקף והתכונן להסתער על
היצור הנורא, כשהשליטה תפסה אותו בידה הדרקונית והמשיכה לספר.
"אין צורך בכך, זמן קצר לאחר שהמלחמה הגיעה לשיאה, הסתיים הטקס
ושתינו כגוף אחד טסנו לעצור את המלחמה ולהשמיד את מקור האופל
והרשע אחת ולתמיד". בדיוק אז הופיע בשמיים כדור זהב גדול,
שהתקדם לעבר האחו. הוא נחת רחוק מהמהומה ותוך שניות אחדות
נורתה קרן אור זהובה שהעיפה את כל הלוחמים הצידה ויצרה שביל של
זהב. הכדור נעלם ובמקומו עמדה דרגומנשיין הצעירה. היא השתגרה
אל מרכז השביל ואמרה לכולם, "בשם איינומה מנהיגת אנשי העל
ובלייסד מנהיגת יצורי העל, אני פוקדת עליכם להפסיק את שפיכות
הדמים הנוראית הזאת ולהתאחד למען עתיד כל אחד ואחת מאיתנו,
למען צאצאינו ולמען ברית-השלום שהרגע נכרתה". רוב הלוחמים היו
מבולבלים. הם לא הבינו כלל על איזה שלום מדובר ועמדו לתקוף
אותה, אבל זו רק עמדה שם והביטה בהם, "אינכם מבינים שהגורם
היחידי לכל זה הוא מקור הרשע והאופל שניצב לו ממש מעליכם?"
,שאלה אותם והצביעה על היצור המפלצתי והמרושע. חיוכו נעלם והוא
הביט בזעם בשליטה. הוא שלף את גרזנו ועף אליה במהירות, כך עשתה
גם היא.
"הקרב נמשך עד הבוקר", המשיכה השליטה, "גם למטה לא פסקו
הקרבות וההרג, הבנתי שכל עוד היצור הנורא הזה בחיים, כישופו לא
ייעלם והמלחמה לא תיפסק, ולכן החלטתי להשתמש בכל כוחי כדי
להשמיד אותו. חיכיתי לרגע המתאים ו...", היא לא הייתה צריכה
להמשיך. המינוטאור השחור רדף אחרי דרגומנשיין הצעירה והלם בה
עם גרזנו באכזריות רבה, מה שעייף אותו מאד, ואז החל לטמון אותה
באדמה עם פרסותיו. היא תפסה אותן, זרקה אותו לאוויר וירתה עליו
כדור אש חשמלי בצבע זהב.
"זה היה מאמץ גדול, אבל ידעתי שאשרוד", אמרה, וסילברניקון,
שהבין מדוע אמרה זאת, אמר, "את נוצרת משתיים. ולכן השתמשת רק
ב...", "בחצי מהכוח, הכוח של בלייסד וקצת גם מן איינומה",
השלימה אותו.
"האם עקבת אחר האירוע בריכוז מלא, סילברניקון?", שאלה.
"בהחלט", ענה, "אבל עדיין לא מצאתי שום בעיה או מקרה מיוחד".
"סבלנות, יקירי, הצרות עומדות ממש עוד מעט להגיע", אמרה
והמשיכה בסיפורה. הם ניצבו במאורת השליטה וראו אותה מביטה
באותו ערפל שהחזיר אותם אחורה בזמן. שם בערפל אפשר היה לראות
עשרות של לוחמים מכים אחד בשני כאילו כלום לא קרה.
"לאחר הקרב הקשה נעלמו כולם. חשבתי לתומי שתוצאות הקרב השפיעו
חזק יותר ממה שתכננתי, אך משום מה זה לא היה כך. יום לאחר מכן
שוב פרצו קרבות קשים בין קבוצות שני הגזעים והייתי צריכה לעצור
בעדם למען השלום, אבל הם, שלא אהבו את "עניין השלום הזה", כך
כינו אותו, תקפו אותי בחזרה ותכננו להתנקש בי בכל יום שעבר.
הייתי אובדת עצות וניסיתי לחשוב מה יכול היה להיות הגורם
למתרחש. ואז הבנתי, מקור האופל לא חוסל סופית".
בלילות הבאים לא הפסקתי לקבל חזיונות על אותו יצור נורא. הוא
זמם לחדור אל משכני ולהרוס אותי מבפנים. ולכן התכוננתי לאותו
רגע בכל יום שעבר. ואז יום אחד סיפרו לי חזיונותיי שפולשים
מתקדמים אל משכני וכן גם הוא, שהיה הפעם יותר קרוב מתמיד. ביום
שלמחרת ראיתי את הפולשים, אבל הם לא עניינו אותי כי הייתי
מוגנת והתרכזתי יותר במקור האופל והרשע, ואכן הבחנתי בו. הוא
היה בתוך אחד מהפולשים, ולאחר שנהפכו לפסלים פרץ מתוכו וחדר
במהירות למאורה. מהלך זה לא היה צפוי ואח"כ הבנתי מה הייתה
המשמעות של חזיונותיי על כך ש"הוא ינסה להרוס אותי מבפנים".
הוא שיתק אותי וחדר לתוך גופי". המראות עברו מהר, אבל
סילברניקון הבין הכול ושאל, "ואיך יצאת מזה?".
"למרות מתקפת הפתע", אמרה, "נוצרתי משתיים, והיתרון שלי היה
בעוצמה ובמספר. אז התנגדתי לו עד שכבר לא הרגשתי אותו בתוכי.
קיוויתי שהפעם זה נגמר, אך שוב נצפתה לי אכזבה מצד חזיונותיי,
שהזהירו אותי מפני חזרתו, ומותי. כעת התחלתי כבר לפחד והחלטתי
שאני זקוקה למישהו שיגן עליי מפני הכנופיות, שזה אתם,
חברי-המסדר, ומישהו שיירש את מקומי. הכוונה היא לחותם-המסדר".
"ואז התחלת ליצור אותנו אחד אחד", אמר סילברניקון.
"נכון מאד", אמרה, "בחזיונותיי ראיתי את תוצאות מעשיי. חלקן
היו טובות וחלקן איומות, אז פעלתי מהר ואתה נולדת, ואז את
ביר-ג'יקסאל ואת כל השאר, ועכשיו עליך להיות הכי מרוכז
מאי-פעם. לפני הולדת ביר-ג'יקסאל".
"ידעתי שנגיע אליו בשלב מסוים", אמר ראש-המסדר בעצב.
דרגומנשיין המשיכה.
"לפני הולדת ביר-ג'יקסאל חזרתי להרגיש את כוחו של מקור האופל
והרשע וכל הזמן הוזהרתי ע"י חזיונותיי שלא להוליד עוד חברים
במסדר, פן אפגע בעתידנו ובנבואתי".
בשלב הזה שוב העלה סילברניקון את תמונתו של ביר-ג'יקסאל
והמינוטאור הסגול והשחור.
הם חזרו חזרה אל המאורה. השביל האינסופי נעלם וכך גם הערפל.
דרגומנשיין ריחפה מעליו והמשיכה. "מסתבר שהולדת ביר-ג'יקסאל
והאחרים הביאה לי רק הקלה, אך חזיונותיי המשיכו להראות לי את
אותן התמונות הנוראיות ולבשר שמקור האופל והרשע קיים. ולכן
התחלתי לשאול את עצמי, "האם יכול להיות שהוא קיים בינינו? אבל
זה לא יכול להיות, הרי השמדתי אותו סופית לפני הקמת המסדר,
אפילו הכאב נעלם. הוא נעלם, כך הייתי בטוחה, אבל...".
סילברניקון הקשיב לה בריכוז רב כמו שביקשה וגם ניסה לענות על
כל שאלותיה. כשהיה צריך נזכר ברצף האירועים שעברו. הוא לא שם
לב שדרגומנשיין עדיין מדברת איתו.
"אדון סילברניקון הנכבד, האם הינך מקשיב לי?", שאלה אותו
והביטה בו בפרצוף של הבנה. סילברניקון התעשת, הביט בה, מחכה
שתגיד את אשר רצתה.
"אמרתי, שחשבתי שמקור האופל והרשע הושמד ונעלם. אבל מסתבר שהוא
שכן בי למרות התנגדותי ורק חיכה לרגע המתאים לצאת החוצה, לאחר
שניזון מרוב תוחלת חיי".
"רגע, אז את רוצה להגיד לי ש...", הוא ניסה לדבר, אבל הוא היה
יותר מדי מופתע.
"כן, יקירי", אמרה, "יש במסדר בוגד!", הכריזה ואז אמרה,
"ועכשיו אם הקשבת טוב כמו שאני מקווה, תחבר הכול יחד ותעשה אחד
ועוד אחד ותבין על מי אני מדברת".
סילברניקון שוב עבר על הכול: כריתת-הברית, הקרב הארוך בין
דרגומנשיין למינוטאור השחור ועל ההסברים. באותו הזמן הציקה לו
המחשבה על ביר-ג'יקסאל והמינוטאור. הוא עצם את עיניו כדי לשכוח
מהם לרגע ולהתרכז בשאר הדברים האחרים, אבל לפתע הכול נקטע
כשהוא שמע מישהו מאחוריו מכריז בקול: "ידעתי!".
סילברניקון הביט אחורה והופתע לראות את זה אשר רק לפני רגע חשב
עליו, ביר-ג'יקסאל.
ביר-ג'יקסאל עמד שם מלא בזעם, "ידעתי, ידעתי כל הזמן הזה שאתם
מדברים עליי, אבל איך אתם מעזים לקשר אותי ליצור המפלצתי הזה,
אני לא אסכים לכך!", צעק על השליטה ואז פנה אל ראש-המסדר
בחיוך, "סילברניקון, מצטער על מה שהיה שם בהרים. ואני רק מקווה
שאתה לא אוכל את כל השטויות האלה. נכון, חבר? סילבר?". אבל
סילברניקון נראה המום למדי, שהביט אל חברו בעיניים. כעת הוא
הבין.
"אתה שמעת את כל השיחה, פריינוסאיס?", שאל אותו.
"כן, ואני עדיין לא מבין איך אני קשור לכל?!", שאל את השליטה.
"טוב, חבר, אני ממש מצטער", אמר לו ראש-המסדר.
"אוי, צא מזה. הכול שטויות, אולי רוב חזיונותיה היו נכונים רוב
הזמן, אבל עתה משהו השתבש", אמר ופנה לשליטה, "יש לך פה
טעות".
סילברניקון חשב שוב, "אולי באמת השליטה טועה, כי הוא לא יכל
ולא רצה להאמין שזה ביר-ג'יקסאל, חברו הטוב ביותר מכל
חברי-המסדר, הוא. אבל אם חושבים על זה שוב, חיית המסדר שלו היא
מינוטאור וגם מקור האופל והרשע לבש צורה של מינוטאור, רק בצבע
שונה. ובכל זאת, דרגומנשיין סיפרה שהמקור חיכה להזדמנות לצאת
החוצה והיא הפסיקה להרגיש אותו לאחר הולדת ביר-ג'יקסאל". הוא
חשב שזה הכל, אבל בדיוק אז נזכר בעוד נתון, "כל עוד מקור האופל
והרשע בחיים, המלחמה לא תיפסק", מה שאמרה השליטה לפני שראה את
מקור האופל והרשע "מחוסל" בפעם ה-1, ואכן המלחמה אולי הופסקה
אבל עדיין לא הסתיימה. הוא פקח את עיניו ופנה אל ביר-ג'יקסאל,
שניסה להוציא מילה מהשליטה.
"ביר-ג'יקסאל, חברי, אני מצטער מאד שזה קורה, אבל אתה הוא
ה"בוגד"", אמר לו.


פרק ב'

חלק א'- הקשר

לאחר שנולד ביר-ג'יקסאל, סילברניקון הרגיש שבנוסף לתפקיד המגן
של השליטה הוא מוכרח לעזור לה ולקחת על עצמו את תפקיד ה"אב",
התומך והמאמן הראשי של ביר-ג'יקסאל ושל שאר חברי-המסדר, שנולדו
בהמשך.
ככל שעבר הזמן, כך גברו ההישגים הטובים וראש-המסדר הצליח
להתקרב לחבריו אל מעל המצופה, אך שום קשר לא היה חזק כמו שלו
ושל ביר-ג'יקסאל: השניים היו מבלים יותר זמן מאשר עם השאר
ותמיד סמכו אחד על השני בכל דבר שעשו. אבל הפעם זה היה שונה.
ביר-ג'יקסאל הביט המום למראה מי שטען שהוא חברו הטוב ביותר
וניסה לעכל אם מה ששמע לפני רגע היה נכון, "בוגד?!", שאל
בארסיות.
סילברניקון רצה לנחם אותו, אך הוא לא הצליח למצוא את המילים
הנכונות לכך, במוחו צצה רק שאלה אחת, 'מה יקרה לקשר המיוחד
ביניהם, עכשיו?!'. התשובה הגיעה מאד מהר מפי דרגומנשיין,
שנראתה שקטה ורגועה למראה השניים. היא נעמדה ביניהם ושאלה,
"אתם יודעים מה עליכם לעשות, נכון?".
"לא", שיקרו השניים, שהבינו כבר מה היא עומדת להגיד.
"עליכם לפרק את הקשר!", קבעה.
"מה?", שאל ביר-ג'יקסאל, "לעולם לא!". על סילברניקון התפשט
חיוך, הוא כל-כך שמח כי ביר-ג'יקסאל עדיין רואה בו כחבר.
השליטה המשיכה בשלוותה, היא כנראה חזתה את כל זה מראש, מהלך
אחרי מהלך, וכבר ידעה מה היא צריכה להגיד. ביר-ג'יקסאל המשיך.
"איני מבין איך זה קשור אל מקור האופל והרשע?", שוב שיקר, אבל
הפעם החל לזעום. הוא וסילברניקון ידעו את האמת, ולמרות זעמו
שניהם לא רצו לפרק את הקשר.
דרגומנשיין הביטה בו עדיין שלווה, אבל בתוך תוכה היא התחננה
שיקשיב לדבריה.
"ביר-ג'יקסאל", אמרה בשלווה, "סמוך עליי".
"אני לא חושב שאני יכול", אמר ביר-ג'יקסאל.
"אתה רוצה, אבל אתה לא יכול. הוא מונע זאת ממך", אמרה.
"זה בדיוק העניין", אמר, "אני כבר לא יודע מה לחשוב ומה אני
רוצה. כל דבר שאעשה יכול להוות חלק מתוכניתו, ולכן אני לא יכול
לנתק את הקשר או להישאר פה, אני פשוט מהווה סכנה לשניכם",
לאחר-מכן עף החוצה. ראש-המסדר רצה לצאת אחריו, אך דרגומנשיין
עצרה בעדו ואמרה, "סילברניקון, זה מסוכן מדי, האמן לי. מקור
האופל והרשע מפחד מהפירוק, ולכן עכשיו זה הזמן הטוב ביותר
לפעול".
סילברניקון לא ידע מה להגיד. השליטה צדקה, אבל הוא לא רצה
לפגוע בביר-ג'יקסאל מצד אחד, ובשאר מצד שני.
"נוכל להשמיד את מקור האופל והרשע, אם נעשה זאת?", שאל.
"נתק, ומשם השאר לי את העבודה השחורה", אמרה. לו פני הדברים לא
היו כפי שהם עכשיו, הכול היה פשוט כל-כך. לבסוף עלה לו
הרעיון.
"דרגומנשיין, גברתי", אמר, "אני לא מנתק את הקשר".
"מדוע?", שאלה אותו בתדהמה.
"את יכולה להיות רגועה, אני סומך עלייך במיליון אחוז. אבל
חשבתי ועליתי פה על משהו", אמר בהתלהבות.
"אוקיי, אני מקשיבה", אמרה.
"מקור האופל והרשע מצוי בתוך גופו של ביר-ג'יקסאל", אמר,
"וקיים חשש שהוא ניצל וינצל את הקשר לצרכיו הזדוניות, הריסת
עתיד המסדר, נכון?", שאל.
"כן", אמרה.
"לכן, אני מציע למנוע זאת ע"י שימוש בתוכניתו לטובתנו. כלומר,
נשתמש בקשר כדי להעלים את יצור הזדון!", אמר וחייך חיוך של
ניצחון. דרגומנשיין הייתה המומה ואז שקלה את העניין בכובד ראש.
כעת כל צעד או מהלך יוכלו להוביל למשהו טוב או רע, ולכן היה
נחוץ לשקול אותם ברצינות. לבסוף אמרה, "זה אומנם סותר את
חזיונותיי, אבל יש לי אמון בך, סילברניקון".
ראש-המסדר הסמיק מעט ואז התכונן לצאת. בדרכו החוצה הזהירה
אותו, "זכור, סילברניקון, נהג בחוכמה ובזהירות. מי יודע מה
מתכנן המפלצת הנוראית הזו בשבילנו".
"אני אזכור, גברתי", אמר ויצא במהירות מהמאורה ואז מהמכתש.
במאורה דרגומנשיין הסתובבה לקיר והתכוננה להיעלם בתוכו, אך
לפני זה אמרה ,"והנה זה מתחיל". לאחר-מכן נכנסה לקיר, המאורה
נעלמה מהמכתש והסלע האפור חום חזר למצבו הרגיל.

חלק ב'- ההזדמנות היחידה היא גם ההזדמנות האחרונה

סילברניקון טס כרבע שעה עד שמצא את ביר-ג'יקסאל.
באזור מרוחק מהערים ומהכפרים, באי עצום שבלב הים הגדול ניצב
הכלא היחידי בכל המימד. במרחק של כ-30 מטר ממנו ניצבה החומה,
ועליה ישב חבר המסדר.
סילברניקון נחת מרחק מה ממנו, כי חשש שבניגוד לעובדה שהוא
עדיין מאמין בקיום הקשר, האדם האחרון שירצה לראות הוא
ראש-המסדר וסגן השליטה, זו אשר הביאה אותו למצב שהוא בו עכשיו.
הוא ניסה למצוא את אותן המילים המעצבנות שכל הזמן ברחו ממנו עד
עכשיו, אבל לא היה בזה צורך. בדיוק באותו רגע שבר ביר-ג'יקסאל
את הקרח ואמר, "זה בסדר, סילבר זאת לא אשמתך, זאת אשמת
השליטה!". הוא נעמד והביט בו כל אותו הזמן שדיבר ואז החל
להתקדם אליו בצעדים מהירים. גם ראש-המסדר פעל באותה צורה ושאל
אותו, "האם אתה באמת מאמין בכך, פריינוסאיס?".
"למען האמת, סילבר, כן, זו אשמתה הבלעדית, היא האשימה אותי
במשהו שעדיין לא עשיתי או שמעולם לא חשבתי לעשות!".
"אסור לך לחשוב ככה, פריינוסאיס, הוא מסית אותך נגדה, זה בדיוק
מה שהוא רוצה. התרכז במה שאתה רוצה", אמר לו סילברניקון. הם
המשיכו להתקרב אחד לשני, ביר-ג'יקסאל נראה זועם. אישוניו נעלמו
ועיניו החלו לזהור באיום. גם עיניו של סילברניקון זהרו, רק
ביותר עוצמה. הם הגבירו את עוצמתם עד שלבסוף כשעמדו צמודים,
היו עוצמותיהם זהות.
"פריינוסאיס, תקשיב לי. שנינו יודעים ששום כוח, לא משנה עד כמה
הוא חזק, לא יגרום לנו להילחם או להרוג אחד את השני. שלוט
בעצמך וזכור מי אתה ומה היית, רק ככה תוכל לסלק אותו. זכור
שאני, השליטה וכל השאר כאן כדי לעזור לך. אנחנו ובעיקר אני
נילחם בו איתך עד הסוף", אמר סילברניקון. ביר-ג'יקסאל התחיל
להשתולל. מתוך גבו יצא אותו יצור מפלצתי בעל צורה של מינוטאור
בצבע שחור, בעל רגלי דרקון וארבע ידיים: רגילות ושל דרקון. ידו
השמאלית העליונה הניפה גרזן מזהב, ארוכה וחדה בעלת להב כפול,
כמו של ביר-ג'יקסאל, אבל יותר גדול. היה זה מקור האופל והרשע.
הוא חייך ברשעות כהרגלו אל עבר ראש-המסדר, ששלף את מטהו הכסוף
וכיוון את להבו אל המפלצת וצעק לחברו,
"קדימה, פריינוסאיס, אתם לא אישיות אחת. אם רק תרצה, תוכל
להתגבר על עוצמתו, סמוך עליי!". אבל ביר-ג'יקסאל רק עמד שם
כפוף לעוצמתו של היצור הנורא, שצחק ושילח מ-3 ידיו החופשיות
כדורי אש שחורים. הם אומנם פספסו את ראש-המסדר, אבל זה לא מנע
ממנו להפסיק. הוא צחק ואמר, "חברך ביר-ג'יקסאל חלש. כל עוצמתו
הגדולה נבעה מאז ומתמיד מעוצמתי האימתנית, שאפילו השליטה
העלובה שלכם לא הביסה, פעמיים!", לאחר מכן כיוון את גרזנו על
סילברניקון, וקרן שחורה וגדולה נורתה מקצהו אליו. ראש-המסדר
פעל מהר וחסם אותה עם מטהו.
ביר-ג'יקסאל היה לכוד בתוך רצונו של מקור האופל והרשע. הוא
התחיל לכעוס על עצמו על-כך שלא הקשיב לשליטה ועכשיו כל ההרס,
שמפניו חששו כולם, מתחיל להתגשם, בגללו. כל מחשבותיו הובילו
אותו למוות, אבל אז הוא נזכר בדבריו של סילברניקון והתחיל
להבין את תוכניתו. לאט לאט הוא פקח את עיניו והצליח לראות איך
חברו הטוב ביותר נלחם למענו עם כל כוחו ועומד בכל רגע להישבר.
מקור האופל והרשע היה עסוק כל-כך בראש-המסדר, שהוא לא שם לב
לכך שביר-ג'יקסאל נעמד זקוף, מניף את גרזנו באוויר אל תוך
ביטנו ויורה קרן אור סגולה מהילתו. מקור האופל והרוע נחלש
והקרן השחורה שלו הלכה וקטנה. סילברניקון התאושש וחייך כשראה
את חברו הטוב ביותר מצליח להתנגד סוף כל סוף.
"אתה צדקת, סילבר!", צעק ביר-ג'יקסאל, "תודה לך ולקשר שלנו".
סילברניקון הגביר את עוצמתו והטיח את מטהו בקרן השחורה, שנהפכה
לכסופה וחזרה אל אדונה בעוצמה. מקור האופל והרשע זעק מכאבים.
גופו הלך והצטמק, קרניים כסופות פרצו מתוך פלג גופו העליון.
ראש-המסדר טס אליו והטיח בו את להב המטה שלו, אך כלום לא קרה
והמפלצת העיפה אותו על החומה.
"הייתה לכם את ההזדמנות היחידה והאחרונה להשמיד אותי, אבל
במקום זה הסתמכתם על הנשק האולטימטיבי שלי ובזאת חרצתם את עתיד
המסדר והמימדים גם יחד", אמר לסילברניקון וחזר לגופו של
ביר-ג'יקסאל. השניים שכבו שם מתנשפים וכשנעמדו הביטו אחד בשני
וחייכו.

חלק ג'- זיכרונות ומסקנות

מכיוון שהיו עדיין מעט תשושים מהקרב, נשארו שם השניים וחגגו את
ניצחונם בהעלאת זיכרונות. לפתע ראש-המסדר הביט לשמיים, שהתקדרו
לאט לאט, ואז הפנה את מבטו אל שטח הכלא ואל חומתו וכשסיים אמר
לחברו, "פריינוסאיס, הבט סביבך, בבקשה".
ביר-ג'יקסאל היה טרוד במחשבות אחרות, ונדרש מראש-המסדר שיכה
אותו חבטה קטנה בראש כדי למשוך את תשומת ליבו. משזה קרה, חייך
ביר-ג'יקסאל, התנצל ואמר, "וואו, זה מדהים. הקשר בינינו קיים
כבר איזה עשרות שנים או פחות, ואנחנו ניצבים באותו מקום בו
נוצר".
לפני כמה עשרות שנים או פחות, כשסילברניקון היה כבר בעל ניסיון
וביר-ג'יקסאל מתלמד צעיר שרק לפני כמה ימים הגיע לגיל 12, בו
מתייצבים כוחותיהם של חברי-המסדר וניתנת להם הזכות להשתתף
בקרבות ומבצעים, פרצה קבוצה של מורדים לכלא על-מנת למשוך אותם
למארב. השליטה ניסתה להזהיר את השניים, אך סילברניקון סרב
להקשיב, ומכיוון שדאג לביר-ג'יקסאל יצא למקום בלעדיו. בהתחלה
הסכים ביר-ג'יקסאל להחלטה, אבל משהו לא ברור בתוכו הגביר את
חששו ודחף אותו לצאת לשם למרות דברי השליטה. לסילברניקון היה
מזל גדול שהוא הגיע בדיוק בזמן כדי לעצור את מנהיג המורדים
מלפגוע בו באמצעות הנשק הסודי שלו, יד עשויה קרח שיכל לשתק כל
אחד אפילו בנגיעה קטנה. בכדי שייווצר מצב של יתרון וגורם
הפתעה, עטף אותה המנהיג בכיסוי מפלדה. התוכנית עבדה מצוין,
סילברניקון לא חשד בדבר, כי היה עסוק בלשמור על חייו. כמובן
שהמורדים ידעו שלא יהיה להם סיכוי לנצח אותו, אבל היה ביכולתם
לעלף אותו, וכאשר זה קרה חשף המנהיג את ידו, כיווץ אותה לאגרוף
וזינק לעברו. בדיוק באותו רגע הופיע ביר-ג'יקסאל וחסם אותו עם
קרן האור הסגולה. מנהיג המורדים הועף ממקומו, וידו הקפואה
נעלמה כלא הייתה. ביר ג'יקסאל עמד שם ובידו גרזן קרח, שהוא
בעצמו יצר מאחד הגרזנים של חברי-הקבוצה. וכך התגלה
שביר-ג'יקסאל יכול לשלב נשק או חפץ עם כישופים ואלמנטים, והכי
חשוב- סילברניקון הבין שלנער יש פוטנציאל אדיר, והקשר המיוחד
בין השניים נוצר.
השניים מאד שמחו להעלות שוב את זיכרונות היום ההוא ולא פעם
הזילו דמעה אחת או שניים מרוב שמחה. אבל לפתע נתקף ביר-ג'יקסאל
הלם וזעם, הוא אמר לחברו, "כשחושבים על זה, סילבר, אני מתכוון
לאותו הרגע, שבו חשתי לעזור לך, יש לי הרגשה שזה לא קרה
לשווא". ראש המסדר גם הפסיק לחייך. ביר-ג'יקסאל חיכה שיסכים או
יגיב בצורה אחרת לעניין, אבל נראה שסילברניקון לא ניסה אפילו
לנתח את דבריו. ניתוח הדברים ייחשב לכך שמקור האופל והרשע כבר
הקדים אותו במחשבות, והעתיד השחור והנורא שמצפה להם יתרחש כלא
כלום. משראה ביר-ג'יקסאל שמילים לא יעזרו, חבט בו בראש כפי
שעשה לו סילברניקון ממקודם ואמר, "קדימה, סילבר, אל תגיד שמקור
האופל והרשע כישף את לשונך". סילברניקון חזר למוטב והתנצל,
חברו נזקק לחזור על דבריו, ולאחר מכן שוב נראה שסילברניקון
מתפגר. אבל הוא הסכים ושאל, "למה כוונתך?".
"כוונתי לכך שהתוכנית שלו עבדה והיא עדיין עובדת בלי שום תקלה.
הוא אשר יצר את הקשר", אמר ביר-ג'יקסאל בזעם.

חלק ד'- שעתו האחרונה של מקור האופל והרשע.

סילברניקון, בין אם רצה ובין אם לא, ידע שזו האמת ולכן נתן
לביר-ג'יקסאל להמשיך.
"אתה והשליטה צדקתם, הוא אכן השתמש בי מהיום שבו נולדתי. הוא
אשר  גרם לי להרגיש רע באותו יום של הפריצה ודחף אותי לחלץ
אותך. למרות שכוחותיי רק החלו להתייצב, הוא זה אשר שלט בהם
וגרם לך להאמין בי וכך זה הוביל אותו ליצור את נשק העל שלו,
הקשר המיוחד שלנו. סילבר, אני בספק אם זו הייתה שעתו האחרונה
של מקור האופל והרשע".
"אתה גם צודק וגם טועה", הכריז ראש-המסדר.
"כל הכבוד שלא ברחת מהאמת, אבל במה אני טועה?", שאל
ביר-ג'יקסאל המום.
"איני מסכים עם התיאוריה השנייה שלך, שזו לא הייתה "שעתו
האחרונה". בזה אתה לגמרי טועה", קבע סילברניקון.
"איך אתה יכול להגיד דבר שכזה, הרי הבהרתי לך שהוא משתמש בי
ובכוחותיי, ונוכחת לדעת שגם אתה וגם השליטה לא הצלחתם להעלים
אותו, אז מה אתה מציע עכשיו?", שאל בחיוך עגמומי. סילברניקון
הביט בו ולפתע פער את פיו ואז סגר אותו מהר, אחר אמר, "בשביל
שתוכניתי תעבוד. תעמוד ואל תזוז".
ביר-ג'יקסאל העלים את אישוניו מהר ואלה זהרו בזוהר השחור של
מקור האופל והרשע. הוא התכונן לתקוף את ראש-המסדר, אבל זה תפס
את ידיו במהירות וכפי שקרה לחבר הכנופיה קרה גם לביר-ג'יקסאל
באותו רגע. הוא קפא ושום קול לא יצא. העור שלו החל להצטמק
ולגדול שוב ושוב. המקור ניסה להיאבק, אבל סילברניקון בעזרת
חברו השיבו מלחמה, עד שלבסוף עזב סילברניקון מהר את יד ימין,
שלף את מטהו ותקע את הלהב במרכז ביטנו של ביר-ג'יקסאל. מן
השמיים השחורים נשמעו רעמים, וברקים נשלחו והכו בחומה ובים בלי
סוף. סערה התחוללה והמים נהפכו לנחשול ענק שאיים להתרסק על
השניים. הם הביטו בנחשול. עיניו של ביר-ג'יקסאל הפסיקו לזהור
והמטה נשלף בלי להשאיר אף סימן בביטנו. ראש-המסדר פסק מפעולתו
והבין שחברו התעשת.
ביר-ג'יקסאל הניף את ידו השמאלית אל עבר הנחשול. היא זהרה
בזוהר הכחול, והגרזן הסגול זהב שלו הופיע. אותו זוהר כחול פרץ
משני להביו וכשפגע בנחשול, חצה אותו לשניים. הוא סימן
לראש-המסדר לעוף מהמקום דרך שני החלקים.
סילברניקון שינה את צורתו לחד-הקרן הכסוף ואמר לחברו, "נתראה,
חבר".
ביר-ג'יקסאל קרץ לו וסימן לו שימהר. הנחשול התרסק כעבור שניות
אחדות. סילברניקון היה כבר רחוק משם, על צוק קשתי בצבע חום
אפור.
הסערה חלפה והשמש החלה לשקוע מאחורי האי, וכאשר כבר לא היה לה
זכר, הופיעה דמות המינוטאור הסגול של ביר-ג'יקסאל, שרצה אל עבר
הצוק. וכשהגיעה אל רגליו זינקה אל הפסגה, וליד ראש-המסדר ניצב
ביר-ג'יקסאל בריא ושלם.
"מצוין, פריינוסאיס, התוכנית עבדה, שוב", אמר סילברניקון וחייך
אליו.
"כן", הסכים ביר-ג'יקסאל, "אבל זכור שרק החלשנו אותו, מה אתה
מתכוון לעשות בנוגע לשאר?", שאל אותו.
"את השאר נשאיר לקשר בינינו", אמר סילברניקון, "זה פשוט, אבל
עלינו לפעול במהירות עוד היום לפני שהוא יתאושש. סמוך עליי,
פריינוסאיס, סמוך על הקשר!". שניהם חייכו אחד לשני. סילברניקון
חייך של ניצחון בעוד שביר-ג'יקסאל חייך חיוך זדוני.