לפעמים כשיורד החושך, והולכים לישון, הם מופיעים. הקולות האלה.
בדרך כלל לא שמים לב, אבל אם מקשיבים טוב, אפשר לשמוע אותם.
לפעמים כשיורד החושך, והולכים לישון, הם מופיעים. הקולות האלה.
קולות של צחוק ילדותי ושל שמחה, קולות של בלונים וגלידה, קולות
של הרגשה טובה...
לפעמים כשיורד החושך, והולכים לישון, הם מופיעים. הקולות האלה.
הוא שמע אותם פעם, כשהיה עוד ילד קטן. הם נתנו לו הרגשה טובה
כזאת, דומה להרגשה שיש, כשמתעוררים בבוקר אחרי שינת חלום טובה
ופשוט יודעים, שהיום יהיה כיף, למרות שאתמול היה רע... לפעמים
כשיורד החושך, והולכים לישון, הם מופיעים. הקולות האלה. הוא
כמעט ולא זוכר אותם. לא אותם ולא את ההרגשה, שנתנו לו. הוא רק
זוכר, ששמע. הרגיש. הוא כמעט ולא זוכר אותם. הזיכרון התפוגג לו
לאט לאט כמו שהיום מתחיל להיעלם ולברך כמעט שלא ברצון את
הלילה, וכל מה שנשאר לעשות זה להסתכל על השקיעה ולקוות שהאור
יישאר עוד קצת.

לפעמים כשיורד החושך, והולכים לישון, הם מופיעים. הקולות האלה.
הוא עדיין מקשיב ללילה בכל הזדמנות בתקווה לשמוע. להרגיש. הוא
מתעורר בבוקר והולך לישון בערב, ומה שבאמצע לא באמת חשוב.
לפעמים כשיורד החושך, והולכים לישון, הם מופיעים. הקולות האלה.
רק דבר אחד הוא יודע, שלמרות שיכול להיות שזה לא ישנה כלום,
לשמוע אותם רק עוד פעם אחת, זה שווה את הכל.

לפעמים כשיורד החושך, והולכים לישון, הם מופיעים. הקולות האלה.
קולות של צחוק ילדותי ושל שמחה, קולות של בלונים וגלידה, קולות
של הרגשה טובה...