"אז ספרי לי,איך זה קרה? כיצד הכל החל?"

"אני זוכרת את זה, אני זוכרת בבהירות את האורות הצבעוניים
והפליקרים המסנוורים, אני זוכרת את המהומה,הרעש וההמולה"

"זו הייתה מסיבה אם אני מבין נכון..."

"כן, במועדון נחשב בעיר, אני נגשתי לבר, אתה יודע, לקחת משקה"

"שתית הרבה?"

"ממש לא זה היה המשקה הראשון שלי לאותו ערב, בעצם לאותו שבוע
אם אני לא טועה"

"מממממממ אני מבין, תמשיכי חביבה"

"אז כמו שאמרתי, נגשתי לבר, עשיתי עיינים לכל בחור שרק עבר,
תבין דוקטור אני בדיוק יצאתי ממערכת יחסים כושלת זאת אומרת
בדיוק שכחתי מדייב לגמרי, אז יצאתי אחרי חודש של בכי ודכאון
עמוק בבית, לנקות את הראש אתה מבין על מה אני מדברת נכון
דוקטור?"

"אה אה כן וודאי יקירה, תמשיכי"

"אוי אני זוכרת בבירור, אני לא אשכח את הלילה הזה לעולם....
דוקטור,ברשותך, אני אוכל להדליק סיגרייה?"

"בוודאי, את מעשנת הרבה זמן?"

"לא, התחלתי מאז אותו לילה"

"תרגישי חופשייה בתי"

"תודה דוקטור, אז אמממ איפה הייתי? אההה אמממ... כן, פליקרים,
המולה ורעש אני יושבת על הבר והשעה בערך אחת, אני מפלרטט בייני
עם כל בחור שרק מעיף מבט שובב, אבל מכל הבחורים האלו השריריים
עם העיינים הכחולות והשיער הבלונדיני, רק אחד תפס את תשומת הלב
שלי,בחור צנום, היה לו שיער חום רגיל ועיינים חומות פשוטות אבל
היה לו מבט שרמנטי וחיוך כובש, והחיוך הזה, פשוט קרא לי, אז
הפנתי את מבטי והנה הוא היה שם עומד במכנסי הג'ינס הצמודים שלו
ובחולצה שחורה מכופתרת תספורת קצוצה בשנות העשרים לחייו, מבלה
בדיוק כמוני"

"הבחור, את הכרת אותו?,ז"א לפני כן?"

"לא, אז הוא ניגש אל הבר,מזמין "וודקה אבסולוט", ואני בתוכי לא
מפסיקה להחמיא לו על כל דבר שרק עשה, אפילו כשלגם מהכוס החמאתי
לו, אין לי מושג על מה בדיוק.
ליבי הלם בחוזקה, היה בו משהו שונה, מוזר. הוא לא הסיר את
העיינים שלו ממני לרגע, זה כבר הפך להיות מוזר למדי ואז הוא
סימן לי עם הראש לכיוון היציאה, ואני דוקטור אני הייתי מסובבת,
מחפשת ריגושים, נענתי להצעה בחיוב, הוא שילם בשביל שנינו, אחז
בידי ויצאנו אל מכוניתו, מכונית מפוארת, וחשבתי, "הפעם יש לי
מזל". נכנסו אל המכונית בלי לומר מילה,ברגע שנסגרה הדלת
האחרונה זרמה שיחה שנמשכה עד שלוש בערך"

"על מה הייתה השיחה? אם מותר לשאול?"

"אה, אממממ כן בטח, הוא שאל לשמי בת כמה אני שאל כמה פרטים
לגבי ואז סיפר לי על עצמו שקוראים לו רועי והוא בן 25, לומד
רפואה באוניברסיטה, מרשים, הוא גר בדירת חדר איפשהו בדרום תל
אביב, דיברנו על מזלות,הוא סיפר לי שהוא מזל קשת והתרגשתי מפני
שגם אני קשת, אנחנו היינו מתאימים בכל כך הרבה צורות"

"מממממ"

"אבל דוקטור שלא יהיו אי הבנות, זו הייתה שיחה נקייה, ללא מגע
מיני כלשהו, שיחה נטו, דיברנו גם קצת על סקס אבל ברגע שום דבר
לא יושם... מפה לשם הוא שאל אותי בקול הנערי שלו "אז נזרום
אליי?" אני יודעת שזה נשמע טפשי אבל הרגשתי שבבית שלי אני
ארגיש בטוחה יותר אז נסענו אלי הבייתה, נסיעה של חצי שעה מתל
אביב לחולון, אני גרה בחולון דוקטור בדירה הישנה של ההורים, אז
הגענו לחולון אחרי חצי שעה של שתיקה מוחלטת, גם במעלית הייתה
שתיקה מביכה מאוד, אבל כשהמעלית נפתחה הוא תפס אותי ונישק אותי
בעוצמה, וזה הרגיש כל כך נעים, אז הייתי בהיי מושלם, כאילו
שאני בדרכי למצות את הערב עד סופו"

"היי,מממממ"

"היי דוקטור אתה יוד...."

"כן כן אני יודע, אני פשוט רושם כמה הערות, תמשיכי"

"מנסה לחפש את המפתחות בתיק דרך אותה נשיקה מדהימה, מהרגע הזה
ועד שהגענו למיטה הכל קרה כל כך מהר,ואני והוא אחת שתיים היינו
ערומים מתפלשים במיטה ומתנים אהבים כל הלילה"

"ואההה אמצעי מניעה?"

"אני פזיזה אבל לא טיפשה, בוודאי שדאגתי לזה"

"והוא הסכים"

"הסכים, בוודאי, והאמת שהוא התכוון להציע קודם וזה מה שהיה
מוזר בסיפור, כל הלילה התעלסנו אני חושבת שזה קרה גם בבוקר,
הוא גרם לי להגיע למקומות שבחיים לא הגעתי אלייהם, שרשרת
אורגזמות מדהימה דוקטור, הוא היה מדהים, כאילו הכיר אותי, כל
חלק וחלק בגופי היה שייך לו. בסוף האקט הוא נשכב לצידי נשק לי
על המצח הוציא קופסאת סיגריות ונתן לי אחת לא סירבתי, הרגשתי
צורך אדיר בסיגרייה, העברנו שיחה לוהטת על קופסא שלמה של
סיגריות, אבל שמתי לב שהוא כל הזמן בהה במעיל שלו, שמשום מה
היה מסודר על הכסא לעומת שאר הבגדים שהיו שרועים על הרצפה עקב
"להט הרגע" "

"אז הבחנת במשהו חשוד?"

"אז חשדתי, להבחנתי בכלום, עדיין.
נרדמנו, זו הייתה השינה הכי יפה שישנתי בחיי, כל כך שלווה,
רגועה, הייתי רחוק מלחציי היום יום פעם ראשונה בחיי, וזו גם
הייתה הפעם האחרונה"

"ה-פע-ם הא-ח-רו-נה"

"כשקמתי  הוא לא היה לצידי יותר, הוא כבר עזב, לידי מצאתי
טיפו... דוקטור אני יכולה לקבל בבקשה ממחטה, קשה לי
להמשיך...."

"בוודאי יקירה, הנה, הרגעי והמשיכי"

"אז מצאתי טיפות של דם על המיטה, ולצידן מזרק ריק, היה ניתן
לראות שהיה בו דם, אבל.... דם? מי חשב? כשניסיתי להזיז את היד
היא כאבה ובדרכי עם העיינים להביט בה, ראיתי את המראה שלי, את
מלאך המוות."

"מלאך המוות יקירה?"

"המראה היא... תיק האיפור היה זרוק על השידה ותוכנו היה שפוך,
על המראה היה רשום, באודם אדום כהה, "ברוכה הבאה ליום הראשון
של שארית חייך, התקבלת למועדון, בברכה HIV" לא זזתי מהמיטה כל
היום, לא עניתי לטלפונים, המזכירה ענתה וכולם חיפשו אותי,
החברות שאלו לאן ברחתי אמא, וההורים חיפשו אותי אז אני לא זזתי
ממקומי ומדי פעם שילחתי לאוויר צרחה חזקה, "הרגת אותי! רועי!
תחזור, הרגת אותי" אני ישבתי כך יומיים שלמים, לא אכלתי ולא
שתיתי, פשוט ישבתי וזעקתי"

"אז את מאשימה בעצם את אדון... אההה אדון רועי במעשייך"

"אני מאשימה את צורך הנקמה, הוא זה שגרם לי לחקות את מעשיו של
רועי, ואת רועי לחקות את מעשיו של מי שהדביק אותו, רצון לנקום
יכול להשתלט על כולך! הוא מסוכן"

"את נמצאת על תרופות להקפאת המחלה?"

"וודאי דוקטור וודאי"

"ובאת אלי, ליעוץ, כדאי להפסיק את צורך הנקמה שמקנן בך?"

"כן דוקטור, בבקשה, עזור לי, ברגע שאני משתמשת במזרק בכדי
להעביר את המחלה, אני מרגישה כל כך טוב, טוב כמו השינה שישנתי
בלילה ההוא, טוב כמו ההתעלסות עם רועי, אבל אני חוזרת הבייתה,
ומרגישה שהרסתי את חיי שוב, שגרמתי סבל לאחר, ואני יודעת
שהולדתי מפלצות ברגע שעשיתי זאת, כי חלקם ילכו בדרכי ויפיצו את
המחלה, בדיוק כמוני, אני מרגישה כמו נשלטת על ידי השטן שלא
נותן לי לישון, כעת החיים שלי עצובים, אומללים, ההורים שלי
התרחקו, החברים כבר לא בקשר, כל מה שנשאר לי זה הבחורים
התמימים, כנראה שרועי צדק דוקטור"

"רועי צדק?"

"זה היה היום הראשון של שארית חיי"