לפני שנתיים, כשהייתי בכיתה י', הייתה שיכבה יוצאת דופן לי"ב.
ומה זאת אומרת יוצאת דופן? זו הייתה שכבה של סופר מוצלחים, גם
מבחינה חיצונית וגם מבחינת אופי. אני מאמינה שזו הייתה אחת
השכבות היותר מוצלחות של בית הספר שלי על כל שנותיו. וזה לא
שאני לומדת בבית ספר גרוע, להיפך - אני לומדת בבית ספר מקסים,
הרמה גבוהה והחבר'ה טובים. אבל השכבה הזו קסמה לכולם. הם היו
נורא חברותיים ונורא מגובשים, נורא מקובלים ובעיקר כבשו את לב
המורים, השכבות האחרות ובתי ספר אחרים.
השכבה שלי, בעיקר הבנות, נורא אהבו את הבנים של אותה שכבה. היו
שם אחלה כוסונים. ואני, אני מאוד אהבתי בחור אחד, אבל זה כבר
סיפור אחר.

אניוויי, אתם יודעים איך זה, בכל מקום מוצלח ישנו גם מישהו
פחות מוצלח מהשאר. "שלומיאל" כזה, או "ערס" יתר על המידה,
ואפילו... אפילו הומו. אבל לא סתם הומו רגיל, קוקסינל.
אני אישית בכלל לא עושה הפרדה בין "הומו" ל"סטרייט" כי כולנו
בני אדם ולכולנו יש את הזכות לחיות את החיים שלנו איך שאנחנו
רוצים ובצורה הטובה ביותר. אבל ישנם אנשים שחייבים תמיד להסתכל
על האחר, להביע את הדיעה שלהם בכל מחיר, גם אם הם יפגעו באותו
בנאדם בצורה נורא קשה.

בכל אופן, היה להם מישהו מוזר בשכבה. באמת, מוזר בצורה שכשאתה
מסתכל עליו אתה מיד חייב להעלות מין חיוכון מלגלג על הפנים,
ואם לא זה רק כי אתה נורא מנומס או שאתה באמת מרחם עליו,
כמוני.
יש לי מין תכונה כזו, שאני לא יודעת אם לסווג אותה בתור תכונה
חיובית או שלילית, שכשאני רואה מישהו מסכן מכל בחינה, אני ישר
מתחילה לרחם עליו. משהו טבעי כזה, שבא לי לבד.
בזמנו, היה לי קשה לקבל אותו בתור נורמאלי. אבל ראבאק, מה זה
"נורמאלי"? כל אחד מאיתנו הוא שונה ומיוחד בדרך שלו.
הפעם שפקחה לי את העיניים לגביו, הייתה טקס הסיום שלהם. טקס
מדהים, באמת. כולם שיחקו נורא יפה והוא היה נורא מרגש. אבל
בשלב מסוים הם הרסו אותו לגמרי במערכון על חשבונו של אותו
תלמיד. אני זוכרת שבסוף הטקס, כשכולם בכו מהתרגשות והתחבקו
ביניהם - הוא עמד שם בצד, מסכן, והסתכל על כולם. רק אחרי שהוא
קלט מה קורה סביבו, הוא לקח בקבוק שמפניה ופתח אותו לעיני
ה"חברים" שלו וכולם באו וחיבקו אותו. בסוף הטקס אמא שלו באה
ואמרה לו "יאללה, בוא הביתה." באותו רגע, אני וחברה שלי הסמקנו
מבושה. בושה כל כך גדולה, על איך שאנשים בשכבה הכל כך מוצלחת
הזו הם כאלה חסרי טקט. כמעט בכינו מרוב כעס, זה היה כל כך
מרגיז, באמת - הוריד לי לגמרי את כל מה שאהבתי בשכבה הזו.
למחרת שאלתי את הילד שאני אוהבת למה הם עשו את זה. הוא ענה לי
תשובה מזעזעת: "שאלנו אותו והוא הסכים... אפשר לחשוב...."
כאילו, מה חשבת, שהוא יגיד לך "לא, זה מפריע לי, אל תעשו לי את
זה?" מה, ברור.

אני מניחה שבתוך תוכו הוא מודע לאיך שהוא מתנהל ומתנהג, אבל זה
האני האמיתי שלו, וככה טוב לו.
ות'אמת? אני מה-זה תופסת ממך, ילד. אתה לימדת אותי משהו מאוד
חשוב וזה להאמין בעצמי. אתה לימדת אותי שאם אני עושה משהו, אני
עושה את זה בשביל לרצות את עצמי ולא אף אחד אחר, ושיתפוצץ
העולם. ואני נורא מודה לך.
אני גם רוצה לבקש ממך סליחה, על כל אותם פעמים שלא יכולתי
להשתלט על עצמי וצחקתי עם החבר'ה - על הדרך שלך שבשבילי הייתה
מוזרה כי אני לא מתנהגת ככה, אבל תכל'ס? כולנו מוזרים. אתה
יודע מה, נקרא לזה "מיוחד". כל אחד מיוחד בדרך שלו. איך שהוא
מדבר, מתלבש, מתנהג, לומד, עובד וכו'.
יש לך אופי, ואני כל כך אוהבת אנשים עם אופי. אתה לא צבוע ואתה
כל כך אמיתי ואני מאמינה שבהמשך יאירו לך החיים, כי מגיע לך
יותר טוב, באמת.
אני מקווה שעכשיו יותר טוב לך איפה שלא תהיה, ושהשארת את הפרק
של בית הספר מאחוריך, בלי עכבות מיותרות, כי אף אחד מהם לא
שווה את זה.
אני רק יכולה לאחל לך המון בהצלחה, ולהבטיח לך שני דברים.
הדבר הראשון שאבטיח לך, זה שגם אם אנשים לא אוהבים את הדרך
שאתה בוחר בה, אתה יכול להיות מאושר. אתה בטח שואל את עצמך
איך, והתשובה היא שאתה תוכל להיות מאושר כי אתה אמיתי עם עצמך,
אתה חי את החיים שלך בדרך שאתה בוחר לעצמך ולא באיזה דרך
מזויפת שאנשים רוצים שתחיה אותם, ועל זה - אני מורידה בפניך את
הכובע.
הדבר השני שאני יכולה להבטיח לך, זה שכשאנשים מסיימים בית ספר,
והולכים לצבא, הראיה והתפיסה שלהם משתנה. למרות שהיו כאלה
בוגרים שקיבלו אותך בשכבה, אני מאמינה שגם רוב אלה שלא קיבלו
אותך יבינו מתישהו שהם טעו, ויעריכו אותך על האומץ, ועל האמת.
זה אולי יהיה מאוחר מדי אבל אני יותר מבטוחה שזה יתן לך להסתכל
אחרת על התקופה של בית הספר ואולי לראות את זה כדבר שיכול
להיות טוב לפעמים.
יותר מזה, אני בטוחה שגם מי ש"לא קיבל" אותך מבחינת חבר'ה
וכאלה - בתוך תוכו התנהג ככה רק בגלל החבר'ה, וההפסד היה כולו
שלהם. בטח על זה נסכים.
שיהיה לך המון בהצלחה ואני יודעת שתצליח, כל אחד מצליח במשהו.

מעניין אותי, אם תהיה לכם פגישת מחזור ותלך, מה יהיה.
אני בטוחה שיתפסו ממך כפי שלא ידעו מעולם.
אתה ילד טוב, אני מקבלת כוח כשאני מסתכלת עליך.
ואתה יודע מה? הכל לטובה.