רק על עצמי לספר ידעתי
אני לא אנדריאנה.
אני עיוות.
אני משהו שיצרתי במו
ידיי.
לקחתי
קצת חימר ובוץ
בשביל הנשמה
שמתי שתי סופות בתור עיניים
ואז עצמתי את שתיהן.
לקחתי שני מקלות
ותקעתי לי ידיים,
הרגליים צמחו לבד,
ניפחתי לי בלון ושמתי בו את
נשמתי -
קצת צבע מאכל,
וקצת מלח וגם פלפל
הרבה אבק דרכים וקצת
טל של בוקר
לקחתי לי בתור שיער
סחבה שחורה,
ובתוכה נחבא לו אי שם עלה כותרת של פרח
ארגמן,
וזהו
הרי לפניכם מה שאתם רואים
מדברים
ומקשיבים
לו
לפניכם עיוות עם סחבה על הראש,
נשמה של אבק ומלח, ומקלות עקומים בתור ידיים.
לה אתם קוראים אני,
לזה אתם קוראים
אנדריאנה,
לזה אני קוראת
אני. |
