הולכת רגל בדרכי בית-ספר,
בטון הוא דשא לרגלייך,
או מים חלוקים בין אצבעות קטנות-קטנות.
צל אמירים שמקרר
וצליל המים.
כתמי אור על גופך המתפשט
ראשית מעיל שחור צונח -
חולצה מוסרת ועצמך.
להשתכשך במים הדקים
לשטוף את השדיים,
ושפתיים -
כל-כך קרירים; שקטים המים
נופלים עלים על גופך,
יש נדבקים ויש גולשים.
ואז לראות את העיניים כאילו מביטות למעלה,
דרך עולמות שרק את יכולה,
- אולי באמת רק את.
29.2.2000
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.