כשסבא של אלתמן מת הוא השאיר לו בירושה מקרר. לא רק מקרר הוא
השאיר, הוא השאיר גם חובות ומספר חפצים בעלי ערך סנטימנטלי
ואפילו קצת כסף שהוא היה מחביא מתחת לבלטות, הכסף כמובן התייעד
לכסות את החובות, אז אם נביט טוב טוב על מה שסבא של אלתמן
השאיר לו נבחין בעיקר במקרר. אלתמן לא היה צריך מקרר, גם חובות
הוא לא היה צריך אבל לחובות הסבא השאיר כסף ולמקרר כלום.
אלתמן החליט לפתוח את המקרר ולראות מה יש בפנים לפני שהוא
מחליט מה לעשות איתו. במקרר היו קצת ירקות, קצת ביצים, קרטון
חלב חצי ריק והמון קופסאות לבן - כמו שזקנים אוהבים. אלתמן לקח
לבן אחד והתחיל לאכול, הלבן היה מקולקל. אלתמן לא התייאש, הוא
לקח עוד לבן, הפעם הוא בדק את התאריך, הלבן השני היה בסדר.
אלתמן לקח קצת לחם טבל בלבן ואכל לחם עם לבן. אלתמן בחן את
המקרר, זה מקרר לא רע בכלל הוא חשב לעצמו. מקרר די חדשני, עם
המון תאים ומגירות וכל מיני פטנטים חדישים כמו מכשיר לקוביות
קרח. מה גם שהמקרר היה כמעט חדש לחלוטין. הוא לא עבר הרבה,
המקרר, חוץ מכמה לבנים וחלב. אולי אני אמכור אותו? אלתמן חשב
ומיד החליט. הוא העמיס את המקרר על הגב והוריד אותו במדרגות,
שתי קומות. הוא קשר אותו לטנדר מאחור ונסע לשוק. בדרך עצרו
אותו אנשים, הם מכרו לו כל מיני דברים ישנים בזיל הזול. כיריים
שרק שתיים מארבעת הגזיות עדיין פועלות, תנור שצריך לסובב את
החוגה עד הסוף ולחכות כמה דקות לפני שמכוונים אותו לטמפ'
המתאימה, ארון נעליים מעץ מרקיב מלא חרקים ועכבישים ומדיף ריח
של נעליים ישנות ועוד מגוון מכשירי חשמל ורהיטים. אלתמן הגיע
לשוק, הוא התמקם קצת אחרי הדוכנים של הבגדים וקצת לפני הדוכנים
של המזון. אלתמן מכר את כל המוצרים, הוא אפילו הרוויח קצת כסף.

את המקרר הוא השאיר.