|
נושא באשמה
תחת עינייך הכבדות
שלו באימה
ממה שהולך לקרות.
נחבט כאבן
על כריות של מתכת
הסדינים כקוצים
בהם האש מתפשטת.
המים ניגרים
אל תעלות הברקת
ופנינו לוטשים
בנשימה הלוהטת.
עינייך נוצצות
כשני כוכבי-לכת
ידייך מנבאות
עונה של שלכת.
על הד עורך מחליק
לכיוון הדלת
השקט הפסיק
פעימת לב נבהלת.
ואת קוראת לי לחזור
אל גופך הסמור בעשן
אל שדותייך המוצפים מור
אך באהבה הזו כבה האור
כבדל סיגריה מעומם. |
|
|
בסדר, אבל
גמור.
צרצר, בתשובה
לשאלה "מה
שלומך". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.