זה קרה לא מזמן, וזה עדיין כל כך כואב.
המחשבה עליך גורמת לעצב כל כך חודרני בלב.
החיוך הקטן שלך, ועיניך הכחולות, מבקרות אותי כמעט כל ערב
בחלומות.
זה לא היה צריך לקרות, זה לא אמור בכלל להיות.
איך ילד כל כך קטן, נלקח מאיתנו לפני הזמן.
אני גאה בך כל כך, על איך שנאבקת ועדיין חייכת ולו רק קצת.
אתה מסתכל עלינו מלמעלה? אני חושב שכן.
אני שולח לך געגוע ביום שלא תשכח אותי.
האם יש עוד מלאכים קטנים כמוך שם למעלה?
האם אתה סולח? האם אתה כועס?
אני מקווה שאתה מאושר, ומחייך לסבתא וסבא שם למעלה כמו שחייכת
אלינו.
לפעמים אני מדבר איתך, מתייעץ איתך. אני מקווה שאתה שומע
אותי.

קשה לסבא בגלל מה שקרה לך.
אולי תוכל לעשות לי טובה קטנה....
תזרוק מילה קטנה לאלוהים שיקל על סבא שלך מהעצבות והייסורים.
תעביר אותם אליי, אני כבר התרגלתי, אוהב אותך נורא.

איתך לעולמים.


מוקדש לעומרי סמואלסון ז"ל
בן 10 חודשים למותו