(ילד בן 4-6 מספר): אתמול בערב ראיתי איש בחדשות, שאמר שבגלל
התוכנית הכלכלית החדשה תהיה צמיחה ולא יהיו יותר עניים ורעבים
ללחם. אז רצתי למקרר לבדוק אם צמחה שם עגבניה או מלפפון או
אולי אפילו תפוח. אני הכי אוהב תפוחים, אבל המקרר היה ריק כמו
תמיד. אז הלכתי לאמא ושאלתי- אמא, למה שום דבר לא צמח במקרר?
אז היא אמרה לי, שאוכל לא צומח סתם במקרר ושצריך לעבוד, כדי
שיצמח שם. אז אמרתי לה, שהאיש מהטלוויזיה הבטיח! היא השתיקה
אותי ואמרה לי, שהאיש מהטלוויזיה מבטיח הרבה דברים ולא מקיים.
אז הנהנתי כאילו שאני מבין, אבל לא באמת הבנתי, כי אמא תמיד
אומרת, שאם מבטיחים- צריך לקיים.
לגלות לכם סוד, גם אמא לא תמיד מקיימת הבטחות. פעם היא הבטיחה
לי, שהיא תיקח אותי לבריכה, כי נורא משעמם לי בחופש, כשכל
החברים בקייטנה ואני בבית. וכששאלתי אותה למה היא לא לוקחת
אותי לבריכה, היא אמרה לי שבשביל ללכת לבריכה- צריך כסף,
ובשביל כסף צריך עבודה. ואני לא הבנתי, כי אמא עובדת מאוד קשה.
אז שאלתי אותה- אמא, איך אין לך כסף? את עובדת נורא קשה, את
מוציאה אותי ואת גיא מהגן, את מבשלת, מכבסת ומקריאה לנו סיפור
לפני השינה, ואף אחד לא עוזר לך. מה, זה לא עבודה? אז היא
הסתכלה עלי ואמרה לי בחיוך, שצריך עבודה אחרת ושלטפל בי ובגיא
זה לא מספיק. אז הנהנתי כאילו אני מבין, אבל לא באמת הבנתי.
את הטריק של להנהן כאילו אתה מבין, אבל לא באמת, למדתי מאמא.
זה קרה, כשהיא התקשרה למישהו בטלפון ושאלה- איך העובדה,
שמקצצים לה במקפצות הילדים, תעזור לה למצוא עבודה? האיש בטלפון
ענה לה ואמא הנהנה בראש כאילו היא מבינה, אבל אני ראיתי, שהיא
לא באמת הבינה. ברגע שאמא אמרה, שמקצצים במקפצת, נורא נבהלתי,
כי אמא הבטיחה לי, שתקנה לי מקפיצה כמו זו של אורי! אז רצתי
לאמא ואמרתי לה - אמא אמא, שלא יקצצו במקפצות, אני רוצה מקפצה
כמו של אורי. אז אמא ליטפה אותי והרגיעה אותי ואמרה לי, שהכל
יהיה בסדר. אז הנהנתי כאילו שאני מבין, אבל לא באמת הבנתי.