אני לא יודע מה עובר עליי, תקופה של חוסר וודאות, אולי?
אולי זאת סתם תקופה רעה?
ואולי אני עוד לא שכחתי אותה...
אותה אחת, שהיתה לי לפני יותר משנה...
לא, לא, אני כבר מאוהב מחדש במישי אחרת, שאוהבת, ואני בטוח בזה
יותר מתמיד...
הכרתי אותה לפני שנה, ומחנוכה התחילה האהבה לאט לאט בטיפין
טיפין.
ועכשיו, כשאני מסתכל למטה בלב, אני רואה בריכה של אהבה. אני
יודע, שזה ממש ציורי, אפילו פקצי למדיי, אבל... כזה כזה אני .
אני מסתכל הצידה לראות על מי באמת אני יכול לסמוך ומי באמת
ישמור את כל מה שאני אומר לו, ואני מוצא רק אחת. לא ציפיתי
בכלל, שזה יבוא ממנה כל הרגשנות האכפתיות והאהבה, אבל כמה, כמה
שהיא עזרה לי. ועודנה עוזרת, מחבקת במילותיה ויש לי אליה אהבה,
אהבה עצומה ולא בשביל קשר רומנטי, אלא זאת פשוט אהבה לידידה.
פעם ראשונה, שהרגשתי ככה כלפיי ידידה שלי. זה משו מופלא. היא
עוזרת לי לצאת מן הבוץ לשמחה, כל מילה שניה שלי אליה זה תודה!

היא באמת, שעוזרת לי להסתכל פנימה לתוכי, לתוך מה שהפלצנים
מכנים "האני העצמי שלי" .
והיא יודעת מי היא... וזה כ"כ טוב...
כמו שאני מסתכל הצידה לבדוק על מי יש לסמוך, אני מסתכל פנימה
אם יש בכלל מישו, שיסמוך. אני מוצא ריקנות, שמנסה להשתלב בחברה
ביקורתית, לוחצת חברתית. מזלי שאיני נלחץ לפינה, אחרת הייתי
יוצא מפלצת מפחידה.
אני מוצא את עצמי שקוע באימונים הישגיים, שוחה מרחקים, מנסה
אולי באיזשהי דרך לברוח מהחיים, אולי למצוא לעצמי עיסוק ולא
להיבלע בין המחשבים. אינלי מושג. אני פשוט נהנה, ואמרה לי פעם
מישי חכמה, "מה שאוהבים, לא משנים."