הרעש, גדול, כקודח בנבכי ראשי,
כשלאוזני כל, שקט ודממות, כחסרי אוזניים בכלל,
ואין בהם אפילו לתת ליבם לקדחון,
הרי זה אינו קיים אלא תחת גולגולתי,
אוכל כל כמאכלת, מחלל בזו חלל.
ואין פרי לזעקותיי, עקרות הן כפרדות,
נטושות ככלבים שוטים בים שממות,
נובחות מנבכי בכיין על חרדות,
הופכות פרא, ברבריות, מאיימות.
ולא שער ולא צוהר מרעיפים עלי שלווה,
מלאים אלו בקווי מתכת שחורה,
פלדה קרה סוגרת, ממסגרת בחובה,
תחושת חיים של מוות צלולה ועכורה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.