מי לא יודע מה זאת מחברת.
יש המון מחברות בעולם, כמעט לכל ילד יש מחברת אחרת.
אבל אני מדברת על המחברת החומה הזאת... שלכולם יש מכיתה א',
שיש בה מקום לכתוב את השם שלך, את הישוב שלך ואת הכיתה שלך.
כאילו זה מסדר לך את החיים, המחברת הזאת.
אתמול מצאתי אחת כזאת, פתחתי אותה והסתכלתי על הכתב שהיה לי...
כתב גדול וברור, ברווחים גדולים, עם ניקוד, כך שאני לא אוכל
לטעות כשאני מקריאה, זה כאילו עוזר לי לפתור הכל, המחברת
הזאת.
בתוך המחברת כתבתי סיפור, סיפור על ילדה יפה שמצאה כלב חמוד
שהיה ברחוב, והיא אימצה אותו לביתה, האכילה אותו, ונתנה לו
אהבה.
זה כאילו מכניס אותך לפרופורציות, המחברת הזאת.
בסוף המחברת, הייתה כתובה ההערכה של המורה שלי, היא כתבה
שסיפורי נהדר, שהכתב שלי נקי ומסודר ואני מנקדת נכון ונפלא.
זה כאילו נותן לך ביטחון, המחברת הזאת.
והיום, מה יש היום? היום יש ספירלות שכל הדפים בהן מתפרקים בזה
אחר זה, מה שלמדת בתחילת השנה נמצא על איזו רצפה באיזושהי
כיתה. ואין הערכות, ואין סיפורים תמימים על ילדה יפה וכלבלב,
והכתב שלי... הכתב שלי הולך ונהיה קטן ולא ברור עם השנים.
המחברת שלי אומרת עלי הכל, עלי ועל התבגרותי.