בין סיפורי האהבה הגדולים - כרומיאו ויוליה, אנתוני
וקליאופטרה, סוני ושר - ישנו גם את הסיפור הבלתי נשכח על אהבתם
ההזויה של שמיל והאישה האדומה והאיש הירוק והאישה האדומה
(הגברת היא מתירנית משהו).
כמדומני, כדרכם של כל הסיפורים הגדולים אתחיל מהמקום המקובל -
מההתחלה.
היה היו לפני זמן לא רב, בארץ ים תיכונית ובמרגלותיה של עיר
דרומית (אם ההגדרה שלכם לעיר הוא מקום צחיח ויבש, שיש רק בצריף
פרוץ הרוחות והרעוע של שמואל חיבור לכבלים לצד ג'וני הגמל).
סיפורם הענוג של האישה האדומה והאיש הירוק החל מהריון לא
מתוכנן וחמישה עשר גרם קוקאין. אם לומר את האמת, האישה האדומה
מעולם לא היתה מי יודע מה מאוזנת. וכל לילה מאז שהגיעה היא
צורחת ובוכה שהאנשים הסגולים באים להרוג אותה. למרות שאין
אנשים סגולים.
כאמור, לאחר מסיבה סוערת במועדון כפתור ופרח מתחת למיטה שלי,
דידו חזרה למשכנם האיש הירוק והאישה האדומה ובעודם מפוצצים
מנחת וסמים קשים ניסו להחליט אצל מי יישנו, אצלו או אצלה.
"אבל אדיוט אתה לא מקשיב... אני מסבירה לך שהבית שלי קרוב מדי
לשכונה של האנשים הכחולים והם לא בדיוק בעד עירבוב גזעים ואתה
חביבי, לא בדיוק אדום".
"ולמרות זאת יקירה, הפיות הדביליות שכל הזמן מתעופפות ומצחקקות
ליד מגירת הנעליים יראו אותנו והבחור הכחול עם הכתם לידה
הסגלגל  גנב לי את הגג, את כל הכפתורים הוא לקח לי המניאק".
הסבר קצר ברשותכם, לאנשים הקטנים יש נוהל ידוע של לגנוב לי את
כל הכפתורים מהבגדים שלי כדי לבנות את בתיהם ולפני ששמיל הגיע
זה היה נושא המריבות הקטנוניות של האנשים הקטנים בדרך כלל.
בסופו של דבר הוחלט לבצע את זממם בתוך מגירת הגרביים שלי.
אני יודעת זאת כי לכשהתעוררתי בבוקר למחרת ורציתי לשים גרביים,
היו לי כמו כתמי דיו קטנים של עט פיילוט ירוק על כל הגרביים
הכתומות שלי. שיט. בכל אופן דבר הוביל לדבר וכמעט נולד להם ילד
בצבע בז' כשהאיש הירוק החליט שהוא לא רוצה ילדים והרביץ לה
בבטן עם מוט ברזל מלובן. היא בצער הפילה את ולדה.