לזכרו של נסים אזולאי

נשמתו מלאה היא ביופי וחן
סלחן ועניו ולבו כמצפן
ידו מלטפת ופיו מפרגן
משרה שלוותו, על הבית מגן


בואו, בנותיי, בי להתבונן
אושר ואהבה לחיי הבאתן
חיבקתי אתכן ולבי התרונן
אך לא עוד אוכל עליכן לגונן

חזור, בכורי, אל הבית, הקן
היית חיי, כן, היית לי בן
אל תיפול רוחך, זקוף קומה  והבן
מעתה על כתפך משפחתי תישען

אשתי, מלכתי, פתיל חיי התרוקן
אתפלל כי שלווה לנפשך תינתן
סליחה שהלכתי מבלי לתקן
את לבך שנשבר. גם לבי נשבר. כן


בעלי, אהובי, שוב אליי הזדמן
מי את בנותיי ואת בני יחתן?
מי יפייס עת לבי יתאונן?
הן הבטחת רק לי כי יחדיו נזדקן

אבי, עזבתני. הכזאת ייתכן?
מי את דרכי בחיים יכוון?
מי ייצא עבורי בעין ושן?
מי את אפרוריות חיי יגוון?

אבי, שוב אליי! אם צריך, אתחנן
שתבוא את חיי מחדש ללבן
לעצב נשמתי, ציר חיי לשמן
כשזאת ביקשתיך, הבטחת לי: הן!

ובמקום זאת, נותרנו לבד, לקונן
לא תשוב. לא תבוא עוד. זה לא ייאמן
לא תוכל להשיב, לדבר, לסמן
בים טביעתך אין מציל, אין חונן

אך בעת סערה לא ניפול, לא ניתן
לרוחנו לקרוס. זה אצלנו בגן
נזכורך מחייך, לא כועס, לא רוטן
לא ניכשל כאשר ניבחן

ולך, אב ובעל אהוב, ננגן
שיר אהבה, שיר פרדה, שיר של יש, לא של אין
כוח יש בנו, ממך, ולכן
נתגעגע, נאהב, וננציח.
אמן