ארבל הכרמלי / יודע אותה |
המעיפה כוכבי נפשה
במילות שירתה.
עולמות שלמים בונה
ואחר כך מחריבה,
וכל בעל לב לידה יחוש
כאבן קלע בלי מסלול.
נחש של עצב מתפתל בנפשה
כאילו נידלדלו מעיניה בה,
הצחוק וקלות ראשה
רק לפרקים יניעו לבבה-
נידפים מהר כטל בערבה
בלי להפריח צחיחות לבה;
עמוק כאבה, היש מרפא עבורה?
מספרת שסירת חייה נשברה
ולזדון גלי החיים נעזבה
וכל הגואלים המציעים סירתם,
בשרה הרך - זהו יעדם.
לא אדע אם אמת בטענתה
או שמא אכל לבה מכל אמונה;
יחד עם התהייה הסתומה,
אבקש עבורה, מן השמש, להרעיף חסדה.
22/07/04 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|