אתמול ישבנו במטבח
והמילים זרמו בינינו צלולות
כמו תה קר
את הבטת בי, ואמרת
שאת רוצה שאצייר אותך
כמו שאת
באמת
"תציירי אותי כמו
אחת מהרקדניות של דגה
בחורה מדושנת מונחת ברכות
על כתפו של
הלילה.
תסתכלי,
יש לי זרועות עבות כמו שני מערוכים
ואני מגלגלת את האושר
מתחת לבית השחי
קדימה אחורה
מרככת אותו למידה הנכונה
ולפני שאני הולכת לישון,
פורשת אותו על הבטן
כמו שמיכת ילדים."
הקשבתי לך בשקט,
ובסוף מלמלתי משהו על
חוסר כישרון בציור
ומיהרתי להדביק את הסנטר
לחזה
כדי לסקור את הבטן השטוחה.
ורציתי לגלות לך
שהבטן שלי היא קרש
חיתוך
עליו אני מקצצת את האושר
לקוביות קטנות
מחביאה אותן
מתחת ללשון
ואף פעם לא
בולעת
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.