ואיך שמחתי, כשהתקשרת וקראת לי לבוא אלייך.
באתי, והדבר הראשון, שהבחנתי בו, היה הדלת. השלט.
הוא נעלם. השלט, שהיה על הדלת במשך כל הזמן הזה - נעלם.
ואז נכנסתי. התמונות! התמונות!!! משהו השתנה!
יש שם רק תמונות שלנו.
ואז הסתכלתי מסביב. כל הנרות בבית דלקו, ומהרמקולים שלך
בקעו צלילי החצוצרה של צ'ט בייקר. הדיסק האהוב עליי-
BROKEN WING. רצועה 2.
ואז ראיתי אותך. את בדיוק יצאת מהאמבטיה, עם הגופייה
הירוקה והטרנינג האפור של היינס.
הרחתי את הבושם שלך עוד מהדשא בחוץ. הבושם, שאני אמרתי
לך לקנות.
השיער שלך קיפץ לו על המצח שלך כמו שתמיד אהבתי,
והעיניים שלך היו עייפות כמו תמיד, ומדהימות כמו תמיד.
ואז לקחת את ידי בידך, והובלת אותי אל הבר.
הושבת אותי על הכיסא והתיישבת מולי, כשכף רגלך נוגעת
ברגלי. כמו תמיד.
הדלקת את הנר הכתום, הדלקת סיגריה והושטת אותה
לי. הדלקת גם אחת לעצמך ומזגת לשנינו יין בכוסות הגבוהות.
את הרי יודעת, שאת לא אוהבת יין. חייכת אליי עם העיניים
הגדולות והמבריקות שלך והוספת "בשביל הרשמיות".
ואז הסתכלת עליי עם המבט הזה, את יודעת, המבט הזה שלך,
החודר, הממוקד, הבוחן, המעריץ, ואמרת לי: "בוא, תעבור לגור
איתי. אני רוצה, שכל הבגדים שלך יתערבבו בבלגן עם שלי
בארון. אני רוצה לראות את הגרביים המלוכלכות שלך, כשאני
עושה כביסה, ואת הבושם שלך בארון האמבטיה. את האוכל
שלך במקרר, ואת הפנים המתוקות והמדהימות שלך כל לילה וכל בוקר.
בוא."
ואז...התעוררתי.