עשן סיגריה מסתלסל
בוחש את הדבש
הממלא את תיבת הזכוכית
בה היא שומרת
את פניה.
ונטולת גוף וידיים
היא לא יכולה
למחות את כתם השמש הדביק
הניגר מזוית השפה אל הצוואר
שאיננו.
לשון סיזיפית נשלחת החוצה
נאחזת בקצה הדופן השקופה
מנסה למשוך בעקבותיה
את כל העגמומיות
אל מחוץ לדבש
וגולשת חזרה, מובסת
לתוך הכאב הצהוב.
המר.
והצופה, מדליק עוד סיגריה
ומלא רחמים
הוא מחכה, בשקט,
לניסיון הבא. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.