ובסוף תבוא שעתי האחרונה
וחמישה גברים גדולים יקחו אותי בקופסאת עץ
אל ביקתת חול עם גג מתפורר
והם ינסו לבנות את הגג מחדש, רק טוב יותר
ואני רק אשכב ואחייך חיוך קר
ועיניי יסתכלו לתוך תוכי
והשקט יהיה מופתי
והדממה תכבוש אותי
ואת כל אמיצי הלב
ונהר של מחשבות יבקע מעיינכם
כי עיוורים אתם לראות את צבעי השחור
והשעות יעברו
ותמונות יתקבעו
ואתם לא תדעו
ועוד שעות יעברו
תאמר עליי תפילה
ואני אחריש את פי
ולא אומר תודה
ואשלח ידי למעלה
לשמיים השחורים
בתקווה לתפוס את מנת חלקי
אבל אעצום עיניי נפשי
ואפול עוד ועוד
עד אין סוף
כי שם מקומי
טיפש שכמותי...