1. מצא סיבה להיות עצוב.
יש להקפיד שהסיבה (כלומר התירוץ) יהיו טרגיים מספיק ע"מ שתוכלו
לעבור לשלב מס' 2.
באם אינך מוצא סיבה כזו או אחרת גם לא בסביבתך הקרובה, התקשר
לאחד משונאיך והוא כבר ייתן לך תירוץ מעולה...
2. שקע ברחמים עצמיים.
יש להאפיל את החדר, לכווץ את הגבות, לשבת על מיטה נמוכה כשהראש
שעון על שתי הידיים. רצוי להעלות מבט נוגה בעיניים ולהדליק נר
להדגשת האווירה. כשהתפאורה מוכנה תתרכז במסכנות שלך. חשוב
לזכור שלאחרים הרבה יותר טוב ממך, הם מאושרים - ורק אתה בודד
עצוב ונדכא.
3. זה לא מספיק, תבוסס עמוק יותר.
נסה להיזכר בכל האנשים שרע להם בחיים, כעת שכנע את עצמך כי לך
רע אפילו יותר מהם. דמיין את עצמך במצבים קשים כמו שאין שוקו
במכולת, או אפילו גרוע מכך נגמרו המסטיקים או שח"ו ל"ע נגמרה
הסוללה בפלאפון.
אזהרה: מנע הפרעות חיצונית.
כשתבכה, בעזרת השם, ומישהו עובר לידך ,שואל אותך מה קרה ולמה
אתה בוכה ומתחיל לרחם עליך, תשנן לעצמך כלל: אין סיכוי שבאמת
איכפת לו ממך. המשך לבכות במרץ. הייה בטוח שכמו שאתה לא מענין
אותו, אתה לא מענין אף אחד בעולם. (ואסור לשכוח שזה עצוב!)
4. סחיטת דמעות.
אחרי ששיננת היטב את התאוריה ניגש לשלב המעשי:
שחרר את הגבות המכווצות וכווץ אותן שוב. חזור על הפעולה מס'
פעמים עד שתחוש ריפיון בשרירים הנ"ל.
בד בבד עפעף עם העיניים עשר פעמים רצופות, השתדל שהריסים
ייכנסו לך לעיניים ואז שפשף אותן במרץ. כעת אמורות לזלוג מס'
דמעות.
5. הוספת פס קול
התבונן במראה, תיבהל מהאדמומיות בפניך ותוסיף יבבה עמוקה
מגרונך.
כעת אתה יכול לחזור לשבת ולבכות באופן משוחרר כמה שבא לך...



















נ.ב. אם כל זה לא עוזר, לך תחתוך בצל.