לא אלך בלעדייך לא אזוז ולו במעט
כי אין דבר אחרייך, מהר נכנסת מהר יצאת
כאילו הימים הפכו לילות
רחובות הפכו נהרות
נהרות שמובילים לכל מקום חוץ מאלייך
נהרות זורמים לים
אהבות כואבות יותר מדם
אשאר כאן עד תחזרי
כי יש איתך משהו ש"קצת" שלי
את לבי לקחת איתך הלב שלא ידע לאהוב
לקחת את הלב שאותו לימדת גם לכאוב
אותי לימדת הכל, הייתי כתינוק בין זרועותייך
לימדת אותי לצעוד בדרכי אהבתך
לא הזהרת אישה, לא נתת אפילו אות
כי בדרכי אהבתך הלכתי ברגליים יחפות
לא ראיתי את הדם לא הרגשתי בכאב
עד אשר ידי עזבת ולקחת לי את הלב
אז הבטתי מטה וראיתי את רגלי פצועות
מקוצים חדים, מסכינים כחרבות,
אוי לי עכשיו כי איך אוכל לרפאות
את כאב פצעי ללא ידיך המלטפות
לא אלך בלעדייך, לא אזוז ולו במעט,
כי רגלי פצועות, אני נושם, והאור כבה לאט לאט...