ולמרות שהיינו אכולי תזזית וחמה,
לא פסחנו על העיוור והקרח
על פתיחת האביב.
מצאנו את ידינו קוטפות בשקיקה
שרידי חרציות ,מוצצים מתיקותו של
לשון הפר הסמורה, מרפאים נפשנו
בזיפיו, כווייתנו המגלידה משוחה
שמן זית מהול סמי מרפא.
ולמרות שבחלנו במורי העדר,
ליטפו הכבשים את הכבישים.
ומצאנו את גווייתנו מושלכה  
למרגלות סלע עכור אזוב.
כמו ילדים המשתאים לקול הפעיה
ככלב מבוהל מול רוב אמיתי ומעז,
ברחנו למרחב הואדי, לשפשף גבנו המסוקס
להפשיר מעליו גלידי קרח ישנים.
ולא הפסקנו לחשוב על הקיץ
שהיה ושיבוא . ושאולי זו הפעם
האחרונה שנראה את הירוק הזה, פה.