הוא נישק את זרועי האחת ועל דלת של עץ הוא נחת
הוא ראה ת'כבשה ששרה שירים והלך אל הים לצוד ציפורים.
לא פחד הוא מאיש ובטח לא מאישה הוא לא כזה, הוא לא היה נמושה.
הוא ראה צעירים מטפסים על עצים ולא אמר כלום רק שרק שיר נעים.
הוא לא בכה גם כשהיה לו קשה ולא עישן כי היה כבר פאסה.
הוא רק רצה לראות עוד פעם אחת את האישה השמנה מהקאנטרי אוכלת
דלעת.
הוא ידע לרקוד וגם קצת לשיר חשב הוא שבטח יצליח בקהיר
אבל אין לו סיכוי זאת כולם ידעו כשראו אותו מחטט באף ולאמו
קראו
היא אמרה להם שהוא סתם מכוער, ובודד הוא יהיה לנצח וגם לא
מאושר.
הוא שמע את הכל אך הוא לא בכה הוא ידע שיבוא יום בו יפגוש
נסיכה (כמה שמלצי הא???)
נסיכה לא פגש וגם לא דובים ולא יער רק המשיך לאכול ענבים עם
בשר. הוא עדיין בתול וגם דיי שעיר אבל זה לא חשוב כי הוא דווקא
כן עבר לקהיר!
שם כולם שעירים ואין שם עתיד בדיוק כשחייך כך נקרע לו הגיד
הוא התחיל לייבב ופתאום ראה נסיכה עומדת מולו ובוכה.
הוא נישק את שפתיה והיא ירקה לו בפרצוף והתחילה לצרוח "שיווו
איזה חצוף!" הוא אמר לה סתמי ת'פה יא זונה  אין לך סיכוי ואף
פעם לא תהיי לבנה
לבן זה יפה, לבן זה טהור, שחור זה נחות זאת תמיד הוא יזכור הוא
המשיך לטייל ולחלום על עולם יפה יותר ואולי גם מושלם
הוא שיחק וניצח שיחק והפסיד במשחק החיים הקשה מתמיד!!!


ע
מוקקקקקק!!! סוף...