אני פורץ אל ערוותה
ונובע בזרעי על לחלוחיתה
ופתאום המון אורות, פרחים
ושירים במוחי מתרוצצים;
כמו מתחדשת הווייתי
כמעשה בראשיתי.
אורות זהב, פרחי בשמים
וכל נעוריי פורחים,
גיל וחשק זורחים
והלב מנץ בשיריי פלאים.
העצים שרים עמי
את המיית לבי,
השמיים מאירים
בקרני אושרי,
מצייצות הציפורים
סוד תחייתי,
והיא-
גופה נחרש במלוא תאוותי;
היא זורעת בתוכה את אוני
וממלאת לבה באהבתי.
הנה מה טוב ומה נעים
שאון חיי האוהבים
השרים על חיי פלאים
של רגשי עדנה וחשק מפכים
וכל תאוותם
להערות לבם
בגעגועי אהבת אין חלוף
גם כאשר גופם קרוב.
20/07/04 © |
