אשא עיניי לשמיים
ובעיניי רוחי פנייך
הו.. הוזה שוב
עוז לעלה עצוב
עכשיו ראשי שמוט אחורה
את שמיי הלייל מאירים שרפים לבנים
עולה עולה ושב
לאט מתגלה אני פתאום
עורי! עורי!
פתחי את עינייך!
הביטי סביב.
ושובי, סובי,
חזרי אל נקודת המוצא
כי שכחת שם אותי.
מחכה
לא רואה עד אלייך.
נכון, האוויר כה סמיך
כשאנו נוטים
לראות את כולם
מחולקים. מחיצות, מפרידות,
מחכות להתנפץ.
למה אתה מחכה!? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.