[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אודי אוסטר
/
על דוכן המחירות

{יום חמסין. על הבמה עומד דוכן מכירות קטן ולידו מנורת רחוב
גבוהה. הדוכן (מבחוץ ומבפנים) עמוס במאווררוני כיס ציבעוניים.
בדוכן יושב המוכר, איש ממושקף וצנום בשנות השלושים לחייו, בעל
שיער שחור פרוע ושפם קטן. הוא לובש גופייה פירחונית ולידו
חפיסת סיגריות קטנה. עפעפיו נפתחים ונסגרים לסירוגין ושרירי
פניו מתכווצים  בתמידות.
לאחר מספר שניות, נכנס לבמה גבר נאה כבן 30. הוא לבוש בחליפה
שחורה מכופתרת, ועניבה מהודרת קשורה סביב צוורון חולצתו
התחתונה. בהליכה זקופה ואיטית הוא מתקרב לדוכן המכירות הקטן
ומסתכל בעיניין רב במאוררוני הכיס}

האיש בעל החליפה: [משתעל קלות למשיכת צומת הלב]
מוכר: [בוהה בחלל הריק ולא עושה כלום]
חליפה: [משתעל שנית מעט חזק יותר]
מוכר: [ממשיך בבהיתו בהפגנתיות]
חליפה: [משתעל בחוזקה ובעצבנות יתרה]
מוכר: [בקול דק ובצרידות ללא התיחסות מיוחדת] לבריאות!
חליפה: [בתחילה המום במקצת לנוכח המתרחש... אך במהרה מתעשת
ופונה לעבר המוכר בקול עבה ובטוח] סליחה אדוני!
מוכר: [מרים את ראשו לאט לאט משולחן הדוכן. פרצופו מעוקם במקצת
והוא מרבה למצמץ. כשראשו מורם לעבר האיש אומר לאט ובקול  דק
וצרוד] מה?...
חליפה: [ביטחונו מתערער במקצת לשמע קולו של המוכר] אממ... פה
זה דוכן מכירות?
מוכר: [מהרהר במקצת ולאחר מספר שניות מפשפש מתחת לרגליו ומוציא
שלט אדום : "דוכן מכירות", ואז מניחו על קצה השולחן כלפי חוץ]
      הנה... דוכן מכירות!
חליפה: [מסתכל בתימהון במעשיו של האיש] מה הטעם בשלט?!
מוכר: איזה שלט?
חליפה: השלט ששמת לפני רגע. השלט האדום הזה פה! [מצביע לעבר
השלט].
מוכר: [ חושב מעט ואחר אומר בביטחון] אוההה... השלט הזה פה
[מצביע לעבר השלט], נו, זה דוכן מכירות, ומן הראוי שיעמוד פה
שלט, לא כן?!
חליפה: כן, ודאי, אך מדוע הוא אינו עומד פה בקביעות?
מוכר: מי?
חליפה: השלט.
מוכר: [אינו מבין את כוונותיו של האיש]  טוב, טוב, תראה, זה
דוכן מכירות נכון?!
חליפה: אוה, כן, ודאי.
מוכר: ובכן, נניח שאתה מגיע לכאן והשלט הזה [מרים את השלט]
אינו עומד פה [מזיז את השלט אל מתחת לשולחן],
      איך היית יודע שזהו דוכן מכירות?! סביר להניח שהיית
שואל אותי נכון?!
חליפה: [מזיע] אממ.. כן, אבל...
מוכר: ובכן, כדי למנוע אי נעימות שכזו, העמדתי את השלט האדום
הזה כאן, להודיע קבל עם ועדה שזהו דוכן מכירות ולא דוכן גלידה
או  קציץ בשר רחמנא לצלן. על ידי כך אני בעצם חוסך זמן מיותר
של שאלות ותשובות, לא כן?!
חליפה: [מוציא ממחטת נייר קטנה ומנגב את זעתו באי נוחות ואומר
בהסכמה] כן...
מוכר:  ובכן אם תסלח לי, אדוני, עלי לחזור לעיסוקיי [חוזר
לבהות בחלל הריק].
חליפה: [מסתכל לעבר מקום השלט אחר-כך לעברו של האיש... מהרהר
בליבו ולאחר מספר שניות פונה שנית אל המוכר, הפעם בקול רך יותר
וחסר ביטחון] אהה... אדוני.
מוכר: כן אדוני.
חליפה: [בהיסוס] רציתי לדעת...
מוכר: התחרטת?... [בבהייתו]
חליפה: [בתימהון] על מה?!
מוכר: אני מתכוון, אתה עדיין רוצה?
חליפה: [לא מבין לפשר הדבר] רוצה מה?!
מוכר: [זוקף את ראשו] מה שרצית בהתחלה. אתה צץ פה פיתאום, פונה
אלי ואומר שרצית משהו... בעבר! השאלה הנשאלת היא, האם אתה
עדיין מעוניין בו... כלומר, באותו הדבר שרציתי מקודם, ואם כעת
אינך  חפץ בו עוד,  מדוע פנית אלי מלכתחילה, להפריע לעיסוקי?!
      אם כן, אדוני הנכבד קח את זמנך, וחשוב מה רצונך כעת,
ולא אז.
חליפה: [מבולבל ומזיע ... עומד ליד הדוכן ומהרהר, לאחר דקות
מספר פונה אל האיש בגמגום, 'אה...' ואחר מתחרט, שוב פונהאל
האיש ושוב חוזר בו, עד אשר מחליט סופית ואומר באיטיות
ובביטחון] אני רוצה מאוורר!
מוכר: [לאט ובחשדנות] מאוורר, הא?!
חליפה: [משתדל לשמור על קור רוחו ואומר במהירות] כן, מאוורר!
מוכר: ומיניין לך שפה מוכרים מאווררים.?!
חליפה: [מסתכל סביב על הדוכן (עמוס המאווררים), ומתקשה להגיב]
טוב, אהה.. הנחתי ש...
מוכר: אדוני,  כאן אין הנחות!  אצטרך לבדוק זאת עם הבעלים של
המקום [ניכנס לפנים הדוכן, ואחר יוצא לשניה] ולפעם הבאה, חשוב
היטב לפני שאתה פוצה את פיך! [נאנח וחוזר בחזרה לפנים הדוכן]
חליפה: [כמויות של מים ניגרות מראשו ונמחות כלאחר יד, הוא
מסתכל בשקיקה אל עבר מאווררוני הכיס הציבעוניים]
{ברקע נשמעה קולו הצווחני של במוכר בקריאתו לבעלים (שימעוני
לצורך העיניין)}
מוכר: [מגיח מפנים הדוכן שפוף במקצת] הנה הוא כבר מגיע...
{מפנים הדוכן נדחס הבעלים, איש שעיר ועב בשר, לבוש חולצת
משבצות קצרה מכופתרת למחצה. בידו הימנית אוחז בסיגר חום גדול}
בעלים: [שואף מסיגרו, ומפיח את העשן הסמיך בחלל הדוכן, אחרי
כן, נשען על גבי השולחן בכבדות, גוחן אל עבר האיש, וצועק
באוזנו בקול]
סלח לי! הוא לא שומע טוב! [טופח בחוזקה על גבו של המוכר, ואחר
כך משתעל בחוזקה וצועק], כן, אחח... אז מה הבעיה?!
חליפה: [לנוכח אישיותו המאיימת של האיש, עב הבשר, מזיע אף
יותר, ואומר בגימגום] אהה...
בעלים: [משתעל בחוזקה, ואחר-כך יורק על ריצפת הדוכן]
חליפה: [המום ומפוחד] אהה.....[נתקע באותה הברה כשעיניו בוהות
בגוש הבשר המהלך]
מוכר: [קוטע את הברת האיש ואומר בקול] הוא רוצה מאוורר.
בעלים: [בצעקה] מאוורר?!
חליפה: [עדיין המום] אההה... מאוו...רר.
בעלים: [בצעקה] מה?! גם אתה חירש?! [טופח בחוזקה על שכם האיש
וצוחק בצחוק מתגלגל עד אשר הופך הצחוק לשיעולים רמים. לבסוף
יורק על ריצפת הדוכן בשנית]
מוכר: דבר בקול, הוא אילם.
חליפה: זה חירש.
בעלים: [בצעקה] מה?!
חליפה: [מזיע קשות. צועק] אני רוצה מאוורר! יש לכם מאוורר?!
בעלים: [בלחש] מאוורר?! [מסתכל על הדוכן עמוס המאווררונים.
צועק] לא! אין לנו מאוורר!
חליפה: [בתחילה אינו מבין... אך לאחר מכן, אומר בקוצר רוח,
ובקול] טוב, לא משנה, אני...
בעלים: [צוחק קצת, ואומר בקול חזק] ת'שמע! אני אוהב אותך! אתה
בחור טוב, אתה! אני אזמין לך עכשיו מאוורר ספיישל!
חליפה: [בקוצר רוח] אממ... לא, לא, אין צורך, אני אלך לי עכשיו
ו...
בעלים: [בצעקה] מה?!
מוכר: [מתקרב אל עבר האיש בעצבנות] פעם אתה רוצה מאוורר ועכשיו
פיתאום אתה לא רוצה יותר... לא רוצה, רק רצית... מאוורר...
חליפה: [מפוחד ומבולבל, מנגב את זיעתו מעל פניו]
בעלים: [צועק] מה הוא אמר?!
חליפה: [בצעקה] כלום! כלום!
בעלים: [מתקרב אל עבר אוזן האיש, מנפח את ריאותיו לאות כי
הצעקה מתקרבת ובאה ואז דוחף את האיש בחוזקה, תופס במוכר, וצועק
באוזנו] תתקשר לחמי!
חליפה: [מניח את ידו על פניו ברחמים עצמיים, ובעצב]
מוכר: [מרים טלפון מתחתית השולחן] הלו! זה חמי?! [מנתק את
השפורפרת, ופונה לאיש] הוא כבר מגיע.
חליפה: [מחייך בעצבנות] יופי טופי!
{מקצה הבמה מגיח חמי, טיפוס צנום וגבוה,רכוב על אופניים
בלויות. הוא חובש כובע רחב שוליים שחור ולבוש במכנסי ג'ינס
בלויות אשר קצרות עליו בכמה מידות. הוא נוסע במהירות על אופניו
ולאחר מספר שניות מתנגשות אופניו במנורת הרחוב בחוזקה והוא
מושלך ארצה. הוא קם. מנקה את בגדיו המטופשים, ונעמד על יד
האיש}
מוכר: [אל עבר הבעלים בצעקה] חמי הגיע!
בעלים: [גוחן לעבר חמי] חמי! יש לך מאוורר, לתת פה לילד? [טופח
על גב האיש בחוזקה ואחר צוחק -> משתעל -> יורק]
חמי: מ...מ...מ...מאוורר?! [נהמה עמוקה וקצרה בוקעת ממעמקי
גרונו העבש, מלווה בתנועת אגרוף אל עבר קיר הדוכן, הישר ליד
האיש]
חליפה: [קופץ אחורנית מבהלה, ומסתכל בחשד אל עבר הטיפוס החדש
והמפוקפק]
חמי: אין לי מאוו.. מאוורר!
בעלים: [צועק] מה הוא אמר?!
מוכר: [צועק אף הוא, באוזנו של עב הבשר] שאין לו מאוורר!
בעלים: [בצעקה] מה?!
חמי: [בגמגום] אין לי... [נוהם שנית, ואגרופו ננעץ בחוזקה
בביטנו של עב הבשר]
בעלים: [משמיע קול אנקה קטנה]
חליפה: [מזיע קשות, ומנגב את פרצופו במיחטת הנייר בעוד ידיו
רועדות]  
בעלים: [משתעל בהיסטריה מספר שניות ולבסוף יורק כמות נכבדת של
'רוק ליחתי' בפניי האיש]
חליפה: [מנגב בעצבנות ובאיטיות את הרוק מפניו, ואחר אומר
בביטחון] אני רוצה כזה מאוורר!
[מצביע אל עבר אחד המאווררונים הפזורים ברחבי הדוכן]
בעלים: [תמה]
מוכר: [מבין לפישרו של דבר] אהה... מאווררון! אז תגיד!
חליפה: [פניו אדומים והוא מעוצבן ומזיע, מנסה לשמור על קור
רוחו] טוב! כמה זה עולה?! ה'מאווררון' הזה, פה [מצביע אל עבר
אחד המאווררונים]
מוכר: [מצביע אל עבר אותו המאוורר] זה, פה?!
חליפה: [בעצבנות] כן!
מוכר: [מתקרב עם אצבעו אל עבר המאווררון] זה פה, פה, כאן?!
חליפה: [בצעקה] כן! כן! זה פה! כאן!!! כמה זה עולה?!
בעלים: [לכל אורך הזמן ניסה לשמוע את הדברים בריכוז וכעת סוף
סוף שמעו אוזניו על מה השיחה]
מוכר: [מהרהר בדבר המוצר...] אממ... זה?! טוב... אהה...
[בצעקה] שימעוני!
בעלים: [צועק] מה?!
מוכר: [צועק] כמה זה עולה?! המאווררון הזה פה?!


בעלים: [מגרד את פדחתו] אממ.... [צועק באוזני האיש] ת'שמע! אני
אוהב אותך! אתה טוב אתה! אני אתן לך מחיר ספיישל!
[מנפח את ריאותיו לאות כי הצעקה מתקרבת ובאה, ואז דוחף את
האיש בחוזקה, תופס במוכר וצועק באוזנו] תתקשר לחמי!
חליפה: [על סף טירוף בוכה חרישית מתחת לידו המסתירה את עיניו]

מוכר: [מרים את השפורפרת מתחתית השולחן ומתקשר לחמי]
חמי: [הפלפון שלו מצלצל והוא מוציא אותו מהכיס אך לא מוצא את
האוזנייה שלו]
{עובר אורך נכנס לבמה במהירות ועוצר לשנייה ליד הדוכן}
עובר אורך: [פונה אל המוכר] סליחה, אפשר לקבל מאווררון כיס
כחול?
מוכר: [בעודו מחזיק את השפורפרת בצוארו מוריד מאווררון כיס
כחול מגג הדוכן ומגישו לעובר האורך] חמישה שקלים בבקשה.
עובר אורך: [מגיש חמישה שקלים למוכר ויוצא מהבמה עם מאווררון
הכיס הכחול]
חמי: [לבסוף מוצא את האוזנייה ומכניסה לאוזנו] הלו?!
חליפה: [מוריד את ידו מעיניו, מסתובב אל עבר השלושה ואומר
בצעקה] נמאס לי! [הוא דופק בחוזקה עם אגרופו על השולחן ואחר
מנפנפו באוויר ומעוות את פרצופו בכאב] הנה! [הוא פותח את
מזוודתו ומוציא משם חפיסת שטרות גדולה, ומניחה על השולחן
בחוזקה] קח! זה יספיק נכון?! [פניו אדומות מאי פעם ועליהם מרוח
חיוך משוגע משהו], או שמה עלי להגיד זה מספיק, לא?! שהרי יכול
להיות שכעת איני רוצה בזה אלא רק בעתיד, והעתיד יכול להיות
רחוק מאוד... מאוד! לא כן?! אם כן, אני אלך לי עכשיו, עכשיו,
כן... [הוא מתרחק לאט מהבמה]
חמי: אה... [נוהם] אדוני [נוהם פעמיים] שכחת את המאווררון שלך!
[נוהם]
חליפה: [מסתובב אל עבר השלושה ומקלל חרישית, אחר בועט באופניים
הבלויות, מעוות את פרצופו ומנופף ברגלו בכאב, ולבסןף יוצא
מהבמה]
{השלושה נשארים בבמה}
מוכר: [מכניס את חפיסת הכסף למזוודה אשר הוא הוציא מתחתית
השולחן. המזוודה מתגלת לקהל כמלאת שטרות כסף
       ולאחר מכן מחזירה למקומה]
בעלים: [מוציא עוד סיגר מכיסו, ושואל בקול נורמלי בהחלט]
למישהו יש אש?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בלעתי.
מה? הייתי
מצוננת בכל
מקרה...





חווה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/7/04 0:06
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אודי אוסטר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה