בסערה ובאש - דמותה קודרת,
הולכת וקרבה, על ספינת המתים מרחפת
ואני בשארית נותרתי
כוחותי מחפש, מזיע לברוח מדמותה הנוראה
מחפש את דרכי לקומת-הקרקע של התודעה
נשבע לא עוד - אך אבוי,
את נפשי רצתה,
רגלי כשלו - איזו מהומה

את נפשי בכפה הבנתי, לא יהיה מנוס
כי בידי אחזה - את טפריה נעצה!
כמו מפייסת רצתה?
עלתה ממעמקי השאול,
להטביעני רצתה?
את שפתותי ביקשה -
ואני כמכור, לשערה האצילי
בשבי הנימפה,
נשקתי כמתוך שיגרה,
נשבע, רק עוד
אך אבוי,

לשפתותיה נשקתי כמכור
כשאת טפריה נעצה בגופי,
כשיכור לא הבחנתי -
דמי ניגר ואני מנשק
נפשי כולה צעקה מולה
עורי חידודין חידודין
היד המלטפת
הריגוש המתגבר
אל מול הסוף המתגבש

למה ?

כי זה הסוף לחשה -
אם תביט, תבחין
בסערה ובאש דמותי קודרת
דמותי נוראה ומכשפת,
מחלום חדרתי
ומהמציאות אצא