"תמיד שמעתי שכל חייך חולפים לנגד עינייך שנייה לפני שאתה מת,
קודם כל, השנייה הזאת, היא בכלל לא שנייה, היא נמשכת לנצח, כמו
אוקיינוס ענק ועצום של זמן, בשבילי זה היה כששכבתי על גבי
במחנה הצופים והתבוננתי בכוכבים הנופלים או בעלים שנשרו מעצי
הנוי שלאורך הרחוב שלנו או בשמיים הכחולים שגרמו לי לבכות,
יכולתי להתרגז כהוגן על מה שקרה לי אבל קשה להמשיך לכעוס כשיש
כל כך הרבה יופי בעולם, ואיני יכול להרגיש כלום מלבד הכרת תודה
על כל רגע ורגע מחיי הקטנים והטיפשיים..."