ישבנו בחדר שלי ,אני ואמא שלי "בא אליי מלאך" אמרתי לה.
"כן, חמוד? מתי?" היא אמרה בספקנות.
"בלילה מאוחר, שכולם ישנו"
"די חמוד זה לא טוב לשקר" אמא שלי לא הייתה כמו כולם היא לא
נתנה לי לחלום, תמיד זאת הייתה המציאות.
"באמת, אמא! הוא בא אליי בלילה מהחלון ועשה לי סימן עם היד שלא
לצעוק" אמא צחקה,
"כן? והיו לו כנפיים?" היא הסתכלה עליי במבט של אמהות.
"כן! בטח. אז איך הוא נכנס?"
"ברור! עם הכנפיים שלו! ואיך קראו לו?"
"קראו לו... אני לא יודע, הוא לא אמר. הוא רק עשה סימן עם היד"
הייתי עצוב בגלל שהוא לא אמר לי את השם.
"ואיך הוא התלבש?" אמא שלי אמרה, והתחילה לרדת במדרגות לסלון.
"הייתה לו חליפה שחורה וזוג כפפות ומתי ששאלתי אותו למה, הוא
אמר שאם הוא יראה לי את הפרצוף שלו אני ימות, אז שאלתי אותו
כמו אלוהים? אז הוא צחק ואמר כן, כמו אלוהים. אני המלאך של
אלוהים"
"נשדדנו, נשדדנו" אמא שלי החלה לצרוח
ואני רק עמדתי בצד ואמרתי לה "רואה?"
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.