ערב שבת. אני יושב בבית וצופה בתוכניות הטלוויזיה. רדודות או
לא? אני מנסה למצוא להן מקום בסקאלה הבידורית. הטלפון מצלצל
ולי לא בא לענות. במיוחד שאני רואה שהמספר לא מזוהה. זה לא
שאני לא עונה בגלל שאני לא יודע למי שייך המספר הלא מזוהה. אני
דווקא כן יודע. בגלל זה אני לא עונה. המספר הלא מזוהה שייך
לזיוית. את זיוית הכרתי פעם בחו"ל , לא משנה הנקודה המדויקת על
הגלובוס. התפתח בינינו פרח רומנטי ונבל לאחר מספר חודשים (או
שמא היו אלו שבועות). בכל מקרה שמרנו על קשר, זיויות ואני. כזה
של פעם במספר חודשים, לפעמים פעם בשנה. אני אפילו לא יודע למה
אנחנו עדיין בקשר.

"היי מה נשמע"
"בסדר. מה קורה"
"אוף, היה לי יום  עמוס" . היא תמיד עמוסה הבחורה הזו.
שוב היא תציע להיפגש. שוב אני אתחמק.
אני כבר כמה ימים מתחמק מפגישה איתה. זיוית התקשרה אליי לפני
כמה ימים והודיעה שהיא הגיעה לארץ לחופשה של שבוע. לאורך השנים
הייתה לי התחושה שלזיוית חשוב מאוד לשמור על הקשרים שלה עם
ה"ידידים" בארץ. אפילו אם חלק מה"ידידים" הם טיפוסים מפוקפקים
שהיו איתה באיזו מסיבת "פול מון" בתאילנד לפני 10 שנים.
קשרים בקופסאות שימורים. זו ההגדרה שלי למצב. זיוית שומרת
קשרים בקופסאות שימורים. הקשרים מזמן לא שם, ואולי אף פעם לא
היו, אבל היא ארזה אותם בקופסאות שימורים והדביקה תווית על כל
אחת שתזכיר לה את סוג הקשר ומקורו. מעניין מה רשום על התווית
שמעטרת את קופסת השימורים שלי.

ארבע פעמים היא היא התקשרה. ברציפות. נחוש בדעתי לא עניתי.
לאחר שהמתנתי דקה והתבשרתי שהצלצול החמישי לא מגיע מיהרתי לתא
הקולי כדי לברר האם ממתינה לי הודעה. כן יש הודעה. זיוית
מזמינה אותי מחר ללשחק באיזה סרטון שהיא מצלמת.

"תבוא מחר בשלוש בצהריים לרחוב נחום 4 דירה 1 בקומת קרקע.
ותביא איתך לבוש טריפי משהו. ביי"

לבוש טריפי משהו. למה? היא לא יודעת שמדפי ארון הבגדים שלי לא
ראו לבוש טריפי כבר כמה שנים טובות?
וואו. איך שהזמן עובר. את הלבוש הטריפי החליף לבוש רגיל, לבוש
פשוט, לבוש אלגנט. אין אפילו זכר לאיזו חולצה חצי מקושקשת
שיכולה להיחשב כטריפית בנסיבות מסוימות. כלום.
אולי אצל זיוית אני עדיין בתוך קופסת שימורים עם התווית
הטריפית?

"הנה אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון... מגולגלים בתוך קופסא
של שימורים אצלנו....". שיר של "טיפקס". הם, אני חושב, התכוונו
למשהו אחר.

רציתי להתקשר לזיוית ולאמר לה את שאני חושב. רציתי שהיא תדע
שלדעתי היא לא זזה קדימה כבר מספר שנים ושהיא בכלל תקועה. אבל
לא התקשרתי. בינינו, מי לא תקוע בדרך זו או אחרת. גם אני.

ביום שבת בשעה שלוש בצהריים דפקתי על דלתה של דירה מספר 1
ברחוב נחום 4 לבוש בחולצה לבנה מלאה בהתזות של צבעים שהתזתי
עליה שעתיים קודם לכן עם ספריי.
מי יודע. אולי אפילו אני אהנה?