סיפור יכול להיות פשוט כמו בית.
הדלת הרכה נפלה אל תוך החול הרך
שהפך בעיתו לבולען
והיא נשאבת פנימה אל כיס ריק בחול,
ממלאת מקום חסר,
מתמקמת עמוק בפנים.

כל פעולה תדרוש ממך המשך, בעיות, צרות.
החלון שרצית לצבוע אינו נסגר כיאות.
אתה נדרש לשייף בשופין ובנייר לטש.
אתה הולך לשתות מים במטבח,
רואה כלים, שוטף אותם
יוצא לנשום במסדרון
ורואה את החלון שנשאר שם,
פתוח כמו חוב ישן, חצי משוייף.
אתה חוזר אל החלון ולא מצליח להבין איפה שמת את השופין.
המוח נודד. כבר לא ברור מתי ודרך איפה הלכתי למטבח,
אולי גם תיקנתי את המנורה קודם לכן?
אתה נודד אל המחסן ורואה שם אטב גדול ממתכת.
רצית להניח אותו בתיק העבודה למחר. הוא נשאר בחוץ.
הדבקת איתו את השולחן החדש.
אתה הולך לאיבוד.
תקוע בבטן האדמה, לא יודע לצאת ואינך מצליח לראות אפילו דלת
יציאה אחת.
אתה מנסה להיזכר איך נראית דלת יציאה ולא מצליח.
אתה מסתכל סביבך כדי לבדוק אולי תראה איזה רמז ורואה רק חול
שחור.


זהו סיפור. או מצב. או שיר. שהרי אין שינוי בתוך הגיבור, הוא
כבר לא זוכר איך נראה שינוי הוא מסתכל סביבו ולא רואה אפילו
שינוי אחד. הכל נשאר, יציב, חסר תנועה, חסר ריק. הזכרון האחרון
שהוא מצליח לזכור הוא נפילה. מאז חושך. הוא זוכר שפעם היה אור
אבל לא זוכר מתי. מחרתיים?
ויש תנועה. אין סוף לנדידה הזו בין חלקי הבית, חלק נהרס, חלק
נבנה, חלק ממך הולך לאיבוד.

מי הוא סבא זמן?
מי זורם בתוך עצים?
מי נותן קבנוס לחתול רעב?
מי מסיט את תשומת ליבי?
מי מזיז את אצבעותי?
מי יושב בתוך ליבי?
מי טומן לי מלכודות?
ועוד? ועוד? ועוד?
מי מבריג פרפר סוגר
אל הבורג בבטני?
מי שואל?
מי היא האישה שלצידי?
מי סוגר את החלון בלילות?
מי מזיז כוכבים?
מי אומר לשסק מתי להפוך כתום?
מי יקבע מה יהיה איתי?

{אם אינני כותב אני נעלם. אולי בגלל שפעם, לרגע, הכתיבה מילאה
בולען של זהות. מקום ריק בתוך חול הזהות התמלא בכתיבה. הדבר
המעניין שקרה הוא שהבולען טרם התמלא. יש שם עוד מקום ריק, עוד
מקום נרחב והוא דורש עוד ועוד חומר, חומר זה מכונה אבנר.}

אתה משוטט בתוך ביתך, כך גם המחשבה. איזור שנראה יותר ויותר
כמו שדה שבו מליוני מלים מתרוצצות. שדה זה מכונה - הראש של
אבנר. אני חווה אותו מדקה לדקה. לרגע המלים זזות מהכלים אל
החלון אל המחסן. הולכות לאיבוד בפיתולי התיקונים והסידורים. כל
דבר קטן החורג מהשורה, מהסדר הטוב, מתוקן. ואפילו לפני אותה
נטיה של תיקון יש שיטוט לצורך השיטוט, ממכר, טרחני וחביב כמו
עיתון של צהריים שבא למלא את החסר. החומר הממכר הוא מילוי
החסר. כבר אינך יכול להקדיש רגע אחד לחסר, כל כולך נשאב אחר
דברים, מתבלבל. והדבר מבלבל עוד יותר משום שבתוך החסר אין
כלום, החסר הוא חסר. אין ולא יכול להיות ממנו זכרון. הוא חסר.

האם אתה יכול לשוטט בביתך בלי לרצות לשנות אפילו פרט אחד קטן?


הרבה בולענים נוצרים באיזור ים המלח. שאיבת המים באיזור עין
גדי גרמה לכניסת מים מלוחים אל תוך החול. כאשר מי המלח
מתייבשים נוצרים כיסים של מלח. אלה יכולים להפוך לבולענים.

אתה ניגש למטבח להכין תה. על הפרוסה הצרה שמאחורי השיש אתה
רואה כתריסר נמלים קטנות מאד. אתה מזהה אותן. אלה הן הנמלים
שהבאת מהגינה בתוך כוס הקפה של הבוקר. עכשיו הן אבודות במטבח
ולא יודעות איך לצאת. הן לא יצליחו לצאת מכאן לעולם, אתה חושב,
הן יבנו כאן קן. אתה מנסה להרים אותן או להזיז אותן ולא מצליח.
אתה לא רוצה שהן יבנו כאן קן אבל אין לך מה לעשות, אין לך איך
להזיז אותן. ואז, פתרון, ישנו דבר פשוט לעשות.אתה שוטף אותן אל
החור שנמצא במרכז הכיור וחושב לעצמך שגם תרנגולות הורגים. אבל
רגע, אותן לא הרגת כדי לאכול, אותן הרגת כדי שהמטבח ישאר נקי.
סתם, ללא סיבה מספקת הסתבכת ברצח עם, נתת אגרוף לגלגל הקארמה,
גרמת לכל הלך המחשבה לפניה חדה ואתה רק רצית להכין תה. אין לך
סיכוי.

זה אולי נשמע מצחיק אבל בעומק הדברים, אם רוצים להגיע לעומק
הדברים, לשקוע כל כולך אל תוך הדף, אתה לא יכול לומר לעצמך -
נכין קצת תה ונחזור לכתוב, אתה באמת לא יכול לדעת מה יקרה ויש
לך נטייה מסוכנת להסתבך. אתה לא יכול להבטיח לעצמך שרק תה
וגמרנו.

יום אחד התרת את המשמעת מתשומת הלב, נתת לה להשתולל, הכל למען
החופש. מאותו יום, כל מה שדרש תשומת לב, הלכת אחריו.
היה לדבר טעם.
איך אני יכול לדעת לאן ללכת?
אפשר ללכת אחר המקרה, אחר מה שגורם לדברים לקרות, ליפול כמו
נוצה, להתגלגל כמו מים. נוזל, גז, נוזל, ענן, ים, נהר, גוף בן
האדם.

לפעמים נדמה שהעצמים עצמם דורשים תיקון. ולא כך. יש נמלים ליד
השיש. אין כאן בעיה. בתוך העצמים עצמם אין בעיה. הם מתנהלים
להם בעצמם, בקנה מידה גלובאלי, החומר יציב, העולם מסתובב,
אלקטרונים סובבים כורי היתוך, השעון מתקתק ארבע נקודה שש
מליארד שנים ועוד שנה, ועוד רגע. והנה אתה קם, יודע איך לשנות
את הדברים, מחזיק ברעיון של איך צריכים הדברים להיות, מחזיק
ברצונות ומשליך אותם על העולם. העולם חף מפשע, ויש לציין שגם
אני. אינני יודע אחרת. רק שבריק יש סגולה. אין כלום, אף לא דבר
אחד, ויש אפשרות.

אתה חייב חדר משלך. האם אתה יכול לעשות לעצמך חדר בתוך הראש?