לא פרצת לחיי כסערה
כי אם באיטיות
חלחלת לתוכי כמו ש
מים מחלחלים
ומפרים את האדמה
אט אט מילאת אותי
(את חיי) עד ש
לא יכולתי עוד
ומשכתי לתוכי
אותך בעוצמה
ונשארת שם, שקט,
מתנפח, מתעצם
ושנינו הפכנו ל
מקשה אנושית גדולה
עד שמעט התרופפנו
התנשפנו, התאמצנו
אפילו קצת התגוששנו ו
איברים התעופפו באוויר
כמו מילים חודרניות
ואתה הבטת לעיניי
חדלת לזרום וטפטפת לתוכי
פניך התעוותו
ואז נסוגת עד ש
זה נגמר... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.