לנסות להתבגר
ולא להבין שמזמן התבגרנו.

להדליק את הטלוויזיה
בכל שעה במהדורת החדשות
ולשמוע
על פיגוע נוסף;
עשרות פצועים,
עשרות הרוגים,
עשרות נפגעי הלם ותדהמה,
ואז לחוש קטן כל-כך וחסר אונים.
לגלות שהתקווה אבדה.

לא להגיע למקומות
הומי אדם, מחשש
שבאותו מקום יגיע מותך.

לתהות על השאלה:
"האם יש אלוהים?"
ולהבין שאין כזה,
להבין שאתה לבד,
לדעת שכל דבר שקורה,
הוא קורה בגללך.
לרגע ללכת לאיבוד
ואז לשוב ולהאמין באלוהים.

להבין שהחיים הם לא באמת מתנה כמו שאומרים
ולנסות להבין מה הם באמת
לגלות, שהם לא יותר מ...
ולא לדעת יותר ממה.

להכיר עשרות אנשים
ולחשוב מי הם באמת החברים?
לגלות שפחות מעשרה
הם אמיתיים ובאמת שלך.

להחליט לחיות על-פי האינטרסים של עצמך,
לחשוב קצת לפני שתאמר או תעשה דבר,
אבל לא לעשות זאת באמת.

לשאול את עצמך תשע פעמים
האם אתה רוצה להתגייס?
ושמונה פעמים לגלות שלא
ופעם אחת שכן,
ולהפסיק לשאול.

לדעת שאמא לא תישן בלילות,
לדעת שהחברים לא יפסיקו לדאוג
ובכל זאת להיות לוחם.

להבין כמה נכון המשפט: "אין לנו ארץ אחרת".
לדעת שיש לנו אדמה קטנטנה,
אבל היא שלנו.
לדעת שהיא מזדקנת ומאבדת מכוחה,
ומי שצריך לדאוג לה - הם אנחנו.
לדעת שהיא חסרת אונים בלעדינו,
בדיוק כמונו בלעדיה.
לראות ארץ קטנה, מדינה גדולה.

לדעת ולהבין את כל זה,
אבל לשמור בתוך הלב.

לנסות להתבגר,
ולא להבין שמזמן התבגרנו.