קול חריקת העפר תחת רגליהם הכבדות,
נערים הם - הולכים בשביל המוביל אל העיר,
קוצב ליבם כתופים של יום קרב.
יעצרו בדממה חרישית ויצאו לשדה,
ישכבו פרקדן על אדמת העפר,
אולי כשאר הילדים המשחקים במטע,
ועיניהם מקשיבות לתנועת הרוח.
ומתוך הדממה אז תקום ותישא,
תפלח את האוויר - המכה החדה.
בבבואת עיניהם,
הפקוחות לרווחה - תשתקף האש הקרה.
ושוב, דממה.
אש - כולם נשארו,
אש - קולם רק נדם.
אש כל הבנים לא חדלה לשרתם,
אשכל כל בן - כל בן, אדם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.