זה לא שאני אוהבת את זה.
זה לא שאני נהנת מזה.
זה לא שאני רוצה שככה יהיו החיים שלי.
אבל אני יודעת שאם אני לא אעשה משהו אז זה יקרה, זה יקרה ואני
אגיע לאנשהו שבו יטפלו בזה...
מתי הייתה הפעם הראשונה?! הפעם הראשונה הייתה בערך לפני שלושה
שבועות מהיום, הייתי לבד בבית כי ההורים שלי נסעו ללילה לבד,
ונשארנו רק אני ואחותי הקטנה, והיא ישנה את "מנוחת הצהרים"
הרגילה שלה.
אני מול המחשב, מתכתבת עם חברים שלי באיי-סי-קיו, פתאום קרה
משהו, נהייתי עצובה, נהייתי מדוכאת, למה? אין לי מושג... אבל
הייתי צריכה להוציא את זה איכשהו, באותו רגע לא ידעתי איך, אבל
לאחר כמה דקות מצאתי את עצמי יושבת בחזרה על המחשב עם הסכין
ביד, באה לחתוך את עצמי.
לא הצלחתי לעצור את עצמי, היית בסוג של "אטרף", גם לא רציתי
לעצור את עצמי, רציתי לראות איך זה, לראות אם זה משחרר כמו
שחברה שלי סיפרה לי...

למען כל מי ששאל אותי ממה זה המצאתי סיפור שזה מהציפורניים
שלי, הרוב האמינו ורק כמה באמת יודעים את האמת. את האמת שזה
מסכין ולא מציפורן.

היום יש רק צלקות, גם בלב וגם בראש, אני עד עכשיו לא מצאתי את
התשובה ל"למה עשיתי את זה?", אבל באותו רגע הרגשתי שאני משחררת
את כל הרע שבי, את כל האנרגיות השליליות שהתבצרו אצלי במשך 15
וחצי השנים שבהן אני חיה.

אני לא יודעת למה אני מספרת את זה פה, אני לא יודעת למה עשיתי
את זה, אבל זה קרה, וכמו שאומרים: "אי אפשר לשנות את העתיד,
אפשר רק ללמוד ממנו"...

זה כאילו, אני יושבת בחדר שלי, פתאום אני עם הסכין ביד ושניה
אחרי זה יש לי חתך... אני פסיכוטית? או שסתם אני אוהבת דם?
כנראה מה שאני מתכוונת זה שאם יש לכם תשובה למה אני אמורה
ללמוד מזה, זה מאוד יעזור...

תודה...