[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








"אז מה?? אתה רוצה שאני אדחוף את זה לתחת?! מה אתה רוצה אני
לעשות עם זה?"
נתתי בו מבט הזוי. הקונדום היה מרוח על השולחן. משומש. בפנים
נותרה עדיין טיפת זרע שטפטף על הדלפק המבריק מתוך הקרע.
"בוריס אתה על הפרצוף. איך אתה מוכר סחורה כזאת?" אמרתי לו.
"מה אני אמור לעשות עכשיו? היא יושבת לי שם עכשיו כמו מלכה
ומחייכת הכלבה הזאת. היא יודעת מה זה אומר."
בוריס מחה בעדינות את הזעה מהצוואר שלו.
"אתה צריך לדעת" הוא אמר לי בקול הכי רגוע שהצליח לגייס "שאתה
לא הולכת למלון חמישה כוכבים מבין? ואתה לא לחזור לפה עכשיו עם
משטרה כי אתה מכיר נוהל. יש?"
"יש" אמרתי. הוא חייך. שיני הזהב שלו נצצו.
"יפה. עכשיו אתה לחתום יפה על צ'ק כן? בדיוק פה. תודה. שלום."
יצאתי החוצה אל הסמטה וטרקתי את הדלת. מבפנים יכולתי עוד לשמוע
את הקול של בוריס. הוא אמר לה משהו ברוסית והם צחקו.
השעה הייתה 12 בלילה והייתי עייף מת. הרוסיה הזאת גמרה אותי.
איזה זיון זה היה. משהו מהסרטים. חתיכת גוף יש לה. אני אוהב
אותן לבנות, טהורות כאלה. אבל בוריס הזה הרס הכל. העיקר שאני
לא חוזר לשם יותר. על הזין. בוריס המאניק הזה יכול לצחוק עד
מחר שם בחור המגעיל שלו, ולזיין את הפצצה הזאת חופשי. אני הולך
למקום אחר.

הוצאתי סיגריה ישנה. הצתתי, ונתתי שאיפה עמוקה איטית, שהכל
יחלחל עד לכפות הרגליים. ואז נרגעתי. התיישבתי על מכסה המנוע
והסתכלתי על השמיים. לא היה ירח. רק המון כוכבים שעשו לי כאב
ראש. צריך עוד להגיע הביתה היום. כשסיימתי התיישבתי באוטו
והתנעתי. נסעתי לאט בלי להדליק את האורות. הגעתי אחרי חצי שעה
כי נסעתי ממש לאט. הייתי כל הזמן בשני כי הכוכבים טמטמו לי את
השכל.

היד רעדה לי כשבאתי להכניס את המפתח לחור. תחושת הלבד התחזקה
ככל שעבר הזמן וידעתי שכשאני אפתח את הדלת אז היא תהיה כל כך
נוראית שאני אצטרך ישר לשבת ולבהות קצת בתקרה עד שהכל יסתדר
לי. בסוף פתחתי את הדלת למרות שממש לא רציתי. אני לא יודע כמה
זמן עמדתי ככה עם המפתח ביד.
הדלקתי את האור. החדר היה מבולגן. זוועתי. הרצפה הייתה מלאה
בדפים מקושקשים. חלקם היו קרועים. באמצע החדר עמד שולחן העץ
המתנדנד שלי ולידו הכורסא עם הכתם של הקפה שלא יורד. על השיש
הייתה שקית חלב מהבוקר. היא הייתה ריקה עכשיו וכל השיש היה מלא
בחלב שטפטף על הרצפה. באוויר היה ריח חמוץ מגעיל. לא ידעתי
בהתחלה אם זה מהחלב או מהשירותים.
התיישבתי על המיטה ובהיתי בתקרה כמו איזה נרקומן. חושב את כל
המחשבות של היום שעבר. תראפיה שלא תמיד עוזרת. לפעמים הרגשות
נערמים בשכבות ובשביל שיהיה נקי בראש צריך שפכטל. ובאמת שלא
היה לי כוח להתחיל לחפור בעצמי. הייתי עייף מדי. כוס אמק עם
החלב הזה. נרדמתי עם טעם חמוץ בפה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"מקובל עלי"


ברנערייטר הולך
ברחובות צפת ועל
ראשו מקובל
מקומי


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/8/04 2:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גדעון באום

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה