מאז שאני זוכר את עצמי אחד הדברים שבאמת נחרטו בתודעתי היה -
הכסף.
מי לא אמר: "אבא, תקנה לי את זה...", "אבא, אני רוצה שתקנה לי
גם כזה..." - אין אחד שלא אמר את זה, גם אם לא היה בקיא במצב
הפיננסי של משפחתו, המשפט "תביא לי שקל פה, תביא לי שקל שם"
היה מעין רדיפה אחר "תענוגות החיים", שבאותה התקופה היו מוצרי
מתיקה ומדבקות של המונדיאל, אל תשאלו אותי למה.
ברבות הימים, הבקשות הללו רק הלכו וצברו תעריפי עתק, חלק קיבלו
את שחשקו בו, חלק נאלצו להסתפק בהשתקה מנומסת ללא הסברים, חלק
קיבלו הסברים כל-כך מייאשים שנאלצו לרדת מהעניין ולחלק אחר לא
היה את החלק המינימלי שלחלקנו היה...

נרקומנים של כסף, כך צריך לכנות אותם, כל שועלי הממון שאורבים
לטרף הקל הראשון שיעבור וייתן לגרגרנותם קצת שובע, ישקיט את
דאגתם למצבור האפסים שיגדל אצלם בארנק כאין וכאפס למצבור
האפסים שנתונים למרותם - אותם שכירים חסרי כל שמשוועים לקצת
כסף לכלכל את ביתם ומשפחתם.
האפס שהם מכירים - הבודד - הוא לא אותו האפס מבין תריסר
האפסים.

נרקומנים של כסף, ולא, אל תטעו, לא מדובר כאן רק בקומץ
מיליונרים מ"אפקה", המדובר כאן הוא באלה שנבחרו לדאוג לנו -
לאפסים, אלה שסיסמאות זולות נתנו להם את "המלכות", הסיסמאות
שאנחנו קנינו "אין כסף" ורק תמורת קולנו בקלפי. יום אחד בשנה
מוקדש לנו, יום אחד שבאמת אכפת להם מאיתנו - יום הבחירות.
איפה תראו היום את חיזוק מעמדו של הקשיש שהגיע לגיל זיקנה?
(לצערו) לא תראו, אבל ביום הבחירות הם ייקחו את גופתם הרופסת
והבלויה לפתחו של הקלפי, ידחפו להם פתק שכל כולו חסר משמעות
בעינם ויסיעו אותם הביתה כי מפה והלאה הם כבר לא צריכים אותם,
תודה ולא להתראות.
איפה תקבלו הבטחות לשיפור החינוך, הכלכלה, הביטחון והנשמה? לא
תקבלו, אבל ביום הבחירות - רק תבקשו, מה שתרצו תקבלו, אם לא
היום אז מחר, אם לא מחר אז אולי ואם לא אולי אז לא נורא, תמיד
יהיה עוד יום כזה, שוב תבקשו, שוב יבטיחו לכם וחוזר חלילה.
גם הנוער שלנו לא מקופח, עדיין יש כאלה שיכולים להצביע
ולהשפיע, שלא לדבר על החינוך וההעשרה שהם מקבלים במוסדות
החינוך, אז מה? פחות יום לימודים? לא נורא, יש מספיק שביתות של
ארגוני המורים, מחר יחזרו ללמוד בתוך זוהמה פוליטית שמקבלת
אותם בברכה בבוקרו של יום חדש.  

נרקומנים של כסף, עוד קצת לווריד, אף פעם לא מספיק להם.
אין יום שעובר ללא שערוריית שחיטות חדשה, הפלא ופלא אין חדש
תחת השמש, שוב המדובר הוא בכספים של שוחד, מרמה והכל כסף קל
ומהיר לטובת עצמם ולא לטובתו של האזרח מספר 0. קשיחות לב? חוסר
אנושיות? יש מילה שיכולה לתאר את אופיים הנאלח? חיפשתי ומצאתי:
אין.
הציבור מטומטם או שזו המציאות שכולנו השלמנו איתה? המצב הוא
קשה מנשוא ויום יום נופלים עוד ועוד קורבנות, בעוד הם יושבים
ומונים הפסדים ורווחים, בונים מאזני ביניים כדי לא ליפול בשולי
הדרך.

נרקומנים של כסף, מתי כבר תבינו? אתם שם ואנחנו פה, אנחנו פה,
אתם עדיין שם ודבר לא משתנה.