|
בילבו לא ישוב
לשדות הפלך השקטים
השיל את עננת זקנו
נמוג בין הכרים הירוקים
באמצע חגיגת חייו
מסר טבעתו
אל הימים הלבנים
הוא בא עכשיו
טבעות עשן עוד מסתלסלות ממקטרתו
מציירות את סיפורי מסעותיו
כל הדרקונים כבר נקטלו כולם
אחרונת המלחמות מאחוריו
והוא לא שב
אל הימים הלבנים
הוא בא עכשיו
קדרותיו עוד מהבילות על הכיריים
מכתימות לשון
חודרות לנחיריים
מפתות לטעום מהרגליו
והוא לא שב
אל הימים הלבנים
הוא בא עכשיו
ורק הנינוחות שבקולו
עוד מהדהדת
ורק ים החכמה
נמזג בתוך במבע עיניו
מן הימים הלבנים
הוא בא עכשיו
השיר נכתב לזכרו של אברהם בר
כבר 3 שנים שהדימוי שלו כבילבו הזקן
החכם שמתלווה לאלפים מעורבב בראשי
עם חוכמתו ויכולת ההקשבה שלו |
|
|
המציאות היא עבד
של המחשבה.
המחשבה היא זונה
של הרגש.
הרגש הוא אדון
קשה ואכזר. אבל
הוא נשוי שלא
באושר לחמלה,
שמזככת את צעדיו
באשר ילך. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.