למה אנשים כותבים ספרים?
כי הם מרגישים צורך עז להביע רגש, רעיון או חזון, כי יש
בכוונתם להאיר, להבהיר ולהסביר דברים, שקודם לכן לא היו
מובנים. כי הם חושבים, שהנה, הם עלו על מחשבה כה מורכבת, שיש
להביעה באריכות, בפרוטרוט ובהרחבה.
כי הם רוצים להטיף מוסר, להעביר מסר, לבקר אורחות, לשנות דרך
או להסיט כוונה של יחיד, ציבור, קבוצה, קהל או עם.
כי יש בכוונתם להביע. כי יש בכוונתם לשנות.

למה אנשים כותבים?
כדי להביע מחשבה, רגש, עניין או פרט, אשר דורשים העלאה על
הכתב.
כי יש בדבריהם יופי גרפי, או לקות ווקאלית. כדי ליצור דרך
לשתף, להעביר, לעבד, לשמר ולהנציח.
כי הם רוצים לשמר. כי הם רוצים לכתוב.

למה אנשים?
מדוע האנושיות הצורבת והשורפת - הבלתי מוסרית והבלתי מתפשרת?
מדוע אותה מהות פרדוקסלית, אשר קורעת את הנפש בייסורים, ובאותה
עת יוצרת את מקורם?
מאיפה המוסר, ומה מקור השכל וההגיון?
מה פשר ההוויה הזאת, שמחפשת משמעות לעצמה, ולא מוצאת?
מה להוויה? מה לאנושיות?

למה?
מדוע, כיצד, איך, מתי וכמה?
מה צבע מחשבה, ומי ראה אותה כזאת?
מה אוהב היקום, ומה הוא אוכל? איפה האור מסתתר בחושך, ומה לקו
בלי אינסוף?
מה? איך?

אני.
בקיום מוטל בספק, ומחשב מתפתלת ללא תשובה. ביקום מוטל בספק,
ואנושיות פי-כמה.
מה אנוש בי - ואין בי הוויה.
מה קיום בי - ואין בי אמת.
מה כתיבה לי - ואין לי שפה.
מה אהבה לי - ואין לי רגש.
מה רצון לי - ואין לי מחשבה.
מה לי בקיום - ויקום אין?
מה לי ברצון - במחשבות תפלות?
מה בעשייה - ואין כל יהב?
מה לי בבחירה - ופס היעד...?