אני שוב יושבת בבית הקר והאפור
ואני לבד, שוב.
ואין לי מה לעשות
ואני לבד בלי אף אחד
ולאף אחד לא אכפת שרע לי
לאף אחד לא אכפת שעצוב לי
קר לי, פה לבד בבית החשוך
ולא טוב לי
אני קוראת לך, שתהיה לידי, רק נגיעה
רק אחת, להרגיש שמישהו אוהב אותי
שלמישהו אכפת שרע לי
שמישהו מחכה לי
אני שוב חושבת למה אני לבד
אני לא מצליחה להבין איך עזבת אותי מיד
אני לא רוצה לדעת למה לעולם לא חזרת, כפי שהבטחת
אני עוד יושבת, באותו בית אפור וקר
ומחכה לך, אולי מחר
ואולי לא
אולי בעוד 20 שנה
ואולי לא
אולי... אולי לא תחזור אליי לעולם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.