השתחררתי אולי לדקה דקתיים
פרמתי צוואר פתחתי מנעוליי הרגליים
וחמאת הגוף נמסה אל תוך
כף יד קעורה שבשקט ביקשה
בנקישה להילכד שם לעד
פרכוס קריר בחלציי המשענת נשמטת
מגבי והלאה ייזדרמו נחשולים
טליתות שחור ולבן
שניצי חוט מדגדג
הנה הגל חולף מעלי
מבעבע ירכיי ונמוג
לילה סמיך מנגב עכשיו את שולי התריסים
צפצוף תדרי תחנה עלומה
נישא עם משק רעד ומים
בשקט אתרומם רק כדי לשכב בחזרה
בלי תפילה כשידיי משוכות לאחור
אעצום מחצית העיניים.
אם יש חמלה היא רחוקה הערב
ברק זיעה מתחמק על מצחי הנוגה
גש ולטף לגהץ תקוותיי
לספר לי את רוך הנגיעה
צא לקראתי
אני שבה הביתה צמאה
קול בכי רפה מסתלסל במורד ארובה
העשן לא יוכל למצוא את הדרך
חסומה היציאה
מי זאת באה?
פניה ריקות הבעה.
