תמונה עקומה מזמנים ישנים
כוס בירה עם אגלי זיעה צוננים
מאפרה מלאה ואין סוף לבדלים
על שולחן מאובק מתנדנד כמו גלים
כורסא מעופשת יושב לי בנחת
מביט בתקרה, שואף ת'חיים
בחוץ העלים נושרים כמו מקלחת
עם רוח חורפית מתגלגלים
זמזום הטלויזיה, כה מוכר
והבהובים מרגיעים מנצנצים בשיכר
עוד יום חלף לו ועבר
מקווה שכך יהיה גם מחר
בחוץ חולפות העונות
ובפנים דואכים חלומות
כמו לא היו מעולם
כאילו אתה לא שם
שיערך מאפיר, מחוויר עם הזמן
ביתך מתפורר כמו לבך הקטן
קירות מתכהים, חושיך שחוקים
אתה זקן, רק בן 20
נענש על חיים כל כך קצרים
בוערים וכבים כמו קופסאת גפרורים
נמצאת אשם בלהיות עצמך
לא כמו שאר החברה, הקדושה |
