שבת בבוקר, שקט דממה, כולם עדיין ישנים. נוסע אנוכי להביא דבר
כלשהו מחברים, מקבלת את פני האופר האתיופית עם חיוך רחב.
"רוצה לשתות?" לא תודה.
"רוצה עוגיות?" לא תודה.
הדיאלוג הקבוע כל פעם כשמישהו נכנס לביתם. ופתאום הפתעה, "תגיד
לי, למה אני לא מקבלת ממך נשיקה כשאתה בא, לברכה (חברתנו) אתה
נותן נשיקה כל פעם ולגלית (בתה בת ה-20) אתה נותן נשיקה, ולי
לא מגיע?" חושב אני, לברכה אני נושק לזכר העבר ואילו לגלית אני
נושק בתקווה לעתיד, ולה? מי חשב על כך?

מסתכל אני עליה, אישה-ילדה יפה שחורה עם עיניים שחורות
וגדולות
גובהה פחות מ160 ס"מ, צמות דקות, דקות יוצאות כמעשה שזירה
אומנותי מתוך קרקפתה, גוף רזה וצנום וכל כולה אומר הזמנה.
בדרך כלל היא שם, כמו התמונה שעל הקיר, בקבוקי הקולה שבמקרר
וכמו העוגיות הנמצאות תמיד על השיש. מי שם לב שהיא נמצאת.
הפעם היא לבדה, החברים בחו"ל, הבת בצבא, ושאר הילדים
ישנים אצל חברים.

"טוב" אני אומר, כאילו שאין לי ברירה, ומקרב את שפתיי ללחייה
לא מבין כיצד זה קרה, אבל בדיוק באותה השניה היא הפנתה
את מבטה ושפתי נגעו בשפתיה, ברק, זרמים של אלפי אמפרים
עברו לכל גופי, נרתעתי לאחור והבטתי בה לא מבין מה עבר בי.

האם היא מחשמלת? מכשפת? או לא יודע מה יש לה? "מה קרה?" אומרת
היא במבט תמים, "לא יודע" השבתי והמשכתי להתבונן בתוך עיניה,
תפסתי את צמותיה הדקות, משכתי את ראשה לאחור כאילו לענותה אני
רוצה ועכשיו כשראשי מעל ראשה (הבדלי גובה של יותר מ-20 ס"מ)
הצמדתי את שפתי לשפתיה העבות בצימאון שרק נווד במדבר לאחר 40
ימים יכול לחוש. הברק הכה בי שוב אבל הפעם נעניתי לזרמים
ואפילו נהניתי מהם. ראשי מעליה, היא מתרוממת על קצות אצבעותיה
ובלית ברירה מצמידה את כל גופה לגופי. שדיה צמודים לבטני,
ביטנה צמודה לחלק הזקור במכנסי ואילו ירכיה מתחככות ברגלי,
וכדי לא למעוד אחורה מחבקות ידיה את אחורי.

אט, אט גולשות שפתי לעבר צווארה הארוך יחסית לגופה, מרטיב כל
חלקה טובה, ידי עדיין אוחזות את צמותיה וראשה משוך לאחור כאשר
לשוני מחליקה מצווארה לעבר גבעותיה, להפתעתי חזיה לא הייתה לה
למרות שבהרגשה של שדיה על בטני הייתי בטוח שהיא עם, בשקיקה
ירדתי מיד על פטמותיה השחורות, "כמה יפה הוא החזה" חשבתי לי,
הגודל ככף ידי בצבע חום כהה עם פטמות ענקיות הרבה יותר כהות.
שחררתי את צמותיה והעברתי את ידי לשדה השני, בודק אם זה אמיתי.
שדיים נוקשים כאלה מפלסטיק עדיין לא חשתי, פטמות זקורות יותר
משל אתרוג כשר. תאווה לעיניים ולידיים.

והיא מצידה נענת למגע ידי ולשוני מבטה צמוד, אלי וחוץ מאנחות
היא קפואה כמו ארטיק שזה עתה יצא מהמקפיא. ידי בזריזות מדהימה
משחררות אותה מהחלוק אותו לבשה ומלטפות את רגליה שנגלו לתפארה,
לשוני החליקה על פני ביטנה לעבר מקום מקדשה, וללא התנגדות גם
תחתוניה נעלמו, כאן ניגלה לי כל יופיה והדרה.

היער הקסום, שיער ערווה שתער לא נגעה בו מסודר במשולש שווה
שוקיים וניגמר אי שם בין רגליה, ידי ליטפו את היער הקסום
בחיפוש אחר שער הכניסה לגן העדן וכשזה נמצא החליקה אצבעי פנימה
לבדוק אם שומר יש שם, פיסקתי את רגליה ובאמת זה מה שמצאתי.

שפתיים בשרניות ועבות בצבע בהיר יותר מעורה ובכלל חילופי
הצבעים מחום בהיר ועד השחור הכהה יצרו סימפוניה של גוונים
במרווח שבין רגליה. לשוני ליקקה בשקיקה לאורך הגוונים מהכהה
ביותר של רגליה ועד לבהיר ביותר שבתוך גנה, תפסתי את שפתותיה
התחתונות עם שיני והחילותי ללעוס אותם, שפתיים עם כל כך הרבה
בשר לא ראיתי. והיא רק צורחת ומתפתלת, משמיעה מילים שונות
ומשונות באמהרית, ידיה לופתות את ראשי ומצמידות אותו לתוכה.
הפשטתי את בגדי ונתתי לה לאחוז בשרביטי, אך היא אחזה בו כאילו
זה גלגל ההצלה שלה ולא הבינה מה עליה לעשות בו, קירבתי אותו
לעבר ירכה ותוך חיכוך התקרבתי לנמל שלה, היא נרתעה קצת ובעברית
מגומגמת אמרה שהיא מפחדת, שזו לה הפעם הראשונה. האמת שגם אני
קצת נרתעתי, אבל להפסיק בנקודה שבה היינו לא ניתן היה, השכבתי
אותה על הספה כאשר אחוריה על קצה המיטה, כאשר רגליה נוגעות
ברצפה ומפוסקות ככל הניתן ובתנועות איטיות התחלתי להחדיר את
הכלי למקומו הטבעי, היא המשיכה להתפתל ולצעוק, הפעם לא ידעתי
אם מפחד או מהנאה, תפסתי את עכוזה, הרמתיו ובתנועה חדה שלי
וללא התנגדות מצידה חדרנו אל תוך ביתה היא בצרחה אדירה ובדמעות
של אושר או כאב זאת לא אדע.

הצרחה נדמה והדמעות המשיכו לזלוף מעיניה לעבר לחייה, פיה,
צווארה ואפילו על שדיה, ליקקתי אותן בשקיקה למרות המליחות
שלהן. טעימות היו ללשוני כאילו משקה גן עדן זה, ליטפתיה עד
שנרגעה וכשהבחנתי בשעה עזבתיה לנפשה והביתה חיש קל רצתי.

בדרך הספקתי לצלצל ולשמוע את קולה אומר לי "מונשרי, זאת אני".
חשבתי והבטחתי שעוד היום אליה אשוב. בצהרים לאישה אמרתי שקבעתי
עם חברים בים ובמהירות נסעתי לשחורה שהשארתי בבוקר שם. מהדרך
צלצלתי אליה לוודא שהשטח נקי ואין חשש שמישהו יפתיע אותנו שכן
אם זה יתגלה שנינו בצרה, היא לאתיופיה חזרה עפה ואני? אין לי
מושג מה איתי. בינתיים הגעתי כבר לבית היפה שעל הגבעה (לא שלי)
היא פתחה לי את הדלת, עם מכנס קצרצר וגופיה צמודה צמודה ללא
חזיה, (היא בכלל לא זקוקה לדבר שכזה) בחיים לא ראיתיה בלבוש
כזה ואני רואה אותה כבר חמש שנים או שלעולם לא הסתכלתי עליה,
לא, לא יתכן, אם היא הייתה מתלבשת כך הייתי חייב להבחין בה,
והיא מבחינה מיד בתמהוני וכאילו קוראת את מחשבותיי "אלה בגדיה
של גלית" אומרת היא, "לא ידעתי אם תרצה אותי שוב אז התלבשתי
כמו גלית".

ידי נשלחו אוטומטית לחבקה והיא קפצה עלי והדביקה את שפתיה
לשלי, חשמל זורם בקצוות שפתי ככה לאט, לאט, ומתפשט בכל גופי
ואני מרגיש איך כל גופי סומר ומתקשח וכל החשמל הסטטי
מצטבר לו בקצה אברי הזקור לתפארת. "לחדרי", היא מבקשת "קח
אותי", וכשזרועותיה מחבקות את צווארי ורגליה כרוכות סביב ישבני
אני יורד במעלה המדרגות לחדרה הנמצא בקומת המרתף, משכיב אותה
על מיטתה ומתיישב למרגלותיה, ומתחיל לעסות את כפות רגליה. "זה
תפקידי" היא אומרת. "לא מותק", אני משיב כששנינו לבד "אין
תפקידים", וממשיך אני לאצבעות רגליה ומשם עם הלשון לאורך הרגל
והיא במהירות מסירה את מכנסיה, גם תחתונים לא היו לה והלשון רק
לטעום ולטעום את מיציה, מפסק את רגליה ולראות רק את רומי שנית
ולמות מתבונן היטב, לראות את חילופי הגוונים שבין רגליה
ובכוחות בלתי מוסברים לפתע היא מניפה אותי מעליה, מסירה את
חולצתי ועם שדיה עיסוי מאלף לחזי בטני ואפילו לפני מעניקה, לא
רציתי שזה ייגמר לעולם ולא נתתי לה להסיר את מכנסי, החום במרתף
היה כבד והיא החלה לנטוף זעה, זעתה כיסתה אותי ואותה ושדיה
החליקו כאשר הם יוצרים שבילים עלי וכאשר פטמותיה ירדו לתחתית
בטני לא יכולתי לעמוד בפניה ואט, אט חדרה עם שדיה לתוך מכנסי
ומעניקה לאברי טיפול מיוחד 30000 50000 או 10000 לא בדקתי בספר
הרכב, רק שהפטמה התחככה בקצה הזין תפסתי אותה והצמדתי את שתי
שדיה כשהזין שלי ביניהם והיא בלי לאבד זמן עם הלשון בתוך
הקורקבן שלי טועמת את הזיעה שהצטברה שם. ריח הניחוח שנדף מגופה
היה באוויר ויכול לשכר כל גבר כמעט ואיבדתי את חושי אבל הרגשתי
היטב את לשונה מרטיבה את קצה קצהו של הזין ומחליקה לאורכו
לרוחבו ואפילו לתחתיתו עד שבלעה את מרביתו
וממשיכה לעסות עם הלשון ועם הידיים על הביצים. חוץ מלהשמיע
קולות לא הייתי מסוגל לזוז והאמת שגם לא רציתי, "את המנגינה
הזאת אי אפשר להפסיק" והיא המשיכה עד שכל אוני התפרץ החוצה על
פיה, פניה ולשונה. שנינו היינו רטובים כאילו זה עתה יצאנו
מהמקלחת, גופותינו שכבו צמודות על מיטתה שנרטבה לגמרי והיא
ממשיכה בליטוף עדין על פניי, שפתותיי ובתוך פי.

אני גמור, לא יכול להמשיך, "הולכת להתקלח" אומרת לי השחורה
הקטנה שלי, "עדיין לא, אני חייב להראות לך משהו" אומר אני
וחושב על זה שגמרתי עליה והיא עדיין לא באה על סיפוקה.
"טיפשון", אומרת היא כאילו קראה את מחשבותיי "תיגע לי ותראה
כמה רטובה אני, אפילו לא הרגשת שהשתוללתי מעונג" וקמה היא
מהמיטה ועושה צעד לכיוון האמבטיה. בזינוק של פנתר עפתי מהמיטה
ותפסתי את קרסולה הענוג ובצעקה נפלה היא אפיים ארצה על השטיח,
מנסה להשתחרר מאחיזתי אך אינני מרפה, אט, אט מושך אותה לאחור
ומנסה עם היד השניה לתפוס את ידה ולבסוף עולה בידי לתופסה
ומשחרר את היד הראשונה לחבקה אך חלקה היא מהזיעה ומתחמקת
מאחיזתי, וכך מתגוששים אנו על השטיח, גופותינו מתחככות אחת
בשניה ולפתע תופס אני בצמותיה ומצמיד את פי לפיה,
הר הגעש כבה לרגע היא התמסרה לנשיקתי ושדיה נצמדו לחזי,
ובין רגליה היא חשה את זקפתי החוזרת לעצמה בעצמה העולה על
הראשונה. הריח החריף של גופה שיגע את כל חושיי, לשוני ליקקה את
פיה, ידיי לשו את עכוזה וגבה וכל גופי מתפתל בערגה על גופה
המיוזע. ידיה שהיו שמוטות לצידה החלו לנוע אט, אט, יד אחת
ליטפה את ראש הזין מאחורי רגליה ויד שניה את ראשי ומצמידה את
פי לפיה, וכך מתגלגלים אנו על השטיח. כאשר שתי רגליה אוחזות את
הזין שלי וכגוף אחד אוכלים זה את לשונו של זו או להפך. בעדינות
אני מרגיש איך היא מנסה לקרב את שרביטי לתזמורת הנגינה שלה
והנה אני חש שהוא מגיע אל פומית החצוצרה החמה והרטובה והיא עם
ידה מצמידה את ראש השרביט לדגדגנה ומעסה את עצמה לדעת.

ברפרוף קל עם לשוני יורד דרך צווארה, שתי פטמותיה, מסביב
לפופיק לכיוון מחוז חפצי, עוקף את היער הקסום ודרך הירכיים
מלקק לה את השפתיים. ראית פעם שחור אדום? זה הצבע שקיבלו שפתיה
התחתונות. בנשיכות קלות על שפתיה והדגדגן מחדיר גם אצבע רטובה
פנימה ולוחץ קלות על הדגדגן ומתחתיו, מרגיש את פעימות ליבה
המואצות בקצות אצבעותיי מתחת לדגדגן ומגביר את לחצי ובהתאם
ליבה הולם בקצב, "אני צריכה פיפי" זועקת היא. "תעשי", אני עונה
לה "כאן על השטיח" כןןןןןןן. והיא מתחילה להתפתל ולפרכס ואני
מגביר את הלחץ על הדגדגן ומתחתיו ועם כתפי מדביק את ירכיה, שלא
תברח לי והלשון ממשיכה לטעום וללקק כל חלקה טובה וכל חלקה
שהייתה שם הייתה טובה. רגליה הפסוקות לרווחה החלו לנוע מעצמן
נסגרות-נפתחות (נראה לי שבשלב זה הן היו מיותרות), צעקות בשפה
שאינה מובנת לי נשמעו בחדר, עכוזה עלה ירד אך אצבעותיי לא הרפו
ממלאכת הקודש ולבדוק את הדופק בתוך נרתיקה לא חדלתי. "פיפי,
פיפי" היא צרחה, "תעשי, תעשי" עניתי ולפתע תוך כדי רעד ורטט
אדיר יצא לה כזה שפריץ כביר עם דמעות של אושר, סגרה את רגליה
על ראשי ויללות של חיה מיוחמת יצאו מפיה.