זה שוב רגע יפה של ערב.
ללא רוח, העצים דוממים בצל השמים המאפירים.
והבתים והנוף, האדם והצומח, כאחד נראים.
והשמים המאדימים והקרקע מתבוללים אחד בשני,
מתערבבים ומתחלפים.
ולרגע נראה כאילו הכל שב לקנו,
וכל אחד ואחד, אדם ואדם, הוא אשר רוצה להיות.
שם, באותם השמים האדומים.
וכמעט שאי-אפשר להבחין בעננים האפורים.
ואז, גשם.
ובאכזריותו של העולם הזה קוטע.
עוד רגע יפה של ערב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.