איך זה, שלא משנה מה יקרה? או מה קרה?
אני הנידונה!
איך זה שלשמוח על אתמול חייב להיות זה, שנבכה על עכשיו, והמחר
נמצא במרחק טווח רחוק כל כך...

איך זה, שבמבט אחד מהחלון ושיר מתנגן ברקע חולפים להם בלי הפסק
הרגעים.
חשיבת הנתונים מראים על אי-שקיפות ברורה, והמחשבה של מה שחווית
והטעויות של עצמך נראים כה מדויקים וכאילו חלק מהתשובה
הנידונה.
-אין עוד הוכחות באוויר-
-אין עוד הבזקי אור מטעים-


EN ESTE MUNDO TRAIDOR"
NADA ES VERDAD NI NADA ES MENTIRA
TODO ES SEGÚN EL COLOR
DE EL CRISTAL CON QUE SE MIRA" -

(בתוך העולם הבוגדני הזה
שום דבר לא בהכרח אמת ולא שקר
הכל בהתאם לצבע
הקריסטל ממנו תסתכל)

איך זה שבמבט שני מול מראת שקיפות של עצמך
טעויות עצמי מול טעויות המראה!
והסימן כל כך בלתי מוכר, אם כי היינו שם.
הפיתרון כה מסוגנן.
-התקיימות האוויר בתוך החלום-  
-והבאת החלום אל תוך המציאות- ...

ובתוך תוכי תמיד היית.
החיוך הוא הפיתרון.